מטפל, אגו וכוחנות

מטפל, אגו וכוחנות

מאמר מאת ד"ר טובי בראונינג

בהמשך לכתבה בה סקרנו כמה חשובה המודעות של המטפל לצרכיו שלו, להלן דוגמאות בהן צורך בלתי-מודע של מטפל מעכב את התקדמותו של המטופל (והמטפל):

הצורך בשליטה
מטופלת מגיעה עם בעיה בזוגיות ועם התחבטות אם להתגרש או לא. מטפל נקי ומודע לצרכיו אמור להישמר מלתת לה עצה באם להתגרש או לא, אלא לסייע לה להגיע לאמת שלה בעזרת הכלים המקצועיים שרכש ומבלי להתערב באמת זו, תהא אשר תהא. עד כאן התיאוריה, אלא שללא מודעות לצורך שלו לשלוט, מטפל לא פעם מושך מעט לכיוון זה או אחר, אם אינו ממליץ בפה מלא או אף גורס כי כך או כך נכון הוא, על פי אמונותיו. המטופלת נמצאת במצב פגיע וקל להשפעה. היא מלאה בפחד מפני עזיבה ושינוי, או לחילופין בפחד מאינטימיות. כל לחיצה שאינה נקייה מהאגו ומצרכיו מצד המטפל עשויה לחבור לפחדיה ולעכב אותה למשך שנים, עד אשר תגבר מצוקתה על הפחד ותאפשר לה להגיע לאמת שלה. דברים אלה אינם פיקציה – הם קורים מדי יום.

הצורך להוכיח ערך עצמי
מטפל הפועל מצורך לא מודע של האגו להוכיח את עצמו, עשוי להיות שקוע יותר בביצועים שלו, מאשר בקשב אמיתי למטופל. כך, יפספס בקלות רמזים דקים העולים מן התת-מודע של המטופל. לרוב רמזים אלה חמקמקים והם נעלמים כשם שבאו אם אין השומע את זעקתם לעזרה. רמז שכזה עשוי להיות רגש שעולה במפתיע תוך כדי דיבור, אך מתבטא רק בשינוי קל בטון של המדבר, ברעד השפתיים, או בלחלוחית עין. אם המטפל מתעקש לקבל תשובה שכלתנית על שאלה שזה אך שאל, או לסיים להסביר תיאוריה שהחל להסביר, במקום לזהות את הקריאה שלפתע צפה על פני השטח ממעמקי הנפש – לעצור הכול, ולשאול, למשל, "מה עולה בך ברגע זה?", הוא עשוי להחמיץ הזדמנות יקרה לריפוי.

הצורך בכוח ובנזקקות
מטפל הפועל מצורך בלתי מודע להיות נזקק עשוי להיות מניפולטיבי, ללחוץ בנקודות חולשה שלא לצורך ולהוריד את הביטחון של המטופל, על מנת שזה יזדקק להנחייתו וייפתח בו תלות כילד מול הורה. ללא מודעות, עשוי להתפתח מאבק כוחות בין מטפל ומטופל, תחת שיפעלו יחדיו למען אותה מטרה. מספרת מטופלת: "ביקשתי לעבוד על משהו מסוים, אבל המטפלת אמרה שעדיף שנעבוד על משהו אחר. בהמשך, אמרתי שאני צריכה דבר מסוים, אך שוב היא אמרה שאני צריכה דבר אחר ונתנה לי הרצאה על כך. שוב התחלתי להרגיש שאני שוקעת, שאני לא בסדר, שמשהו אצלי פגום. כל כך רציתי להיות מטופלת טובה, לא נודניקית. אבל כל דבר שביקשתי דרש ממני להילחם עליו, ורק הלכתי ונהייתי יותר ויותר מבולבלת." כל אלה אינם סימנים חיוביים.

השלכה ומחויבות למעקב עצמי
מטפל שאינו עובד באופן סדיר על המודעות העצמית שלו, על גילוי עצמי והתפתחות מתמדת, ישליך לא פעם את עצמו, את "הצל" שאינו רואה, על המטופל. לדוגמא, מטפלת שהתקשתה בחייה שלה לחשוף את רצונותיה האותנטיים, הוכיחה מטופלת שלה בלהט על שאינה אומרת את שבאמת רוצה, בעוד שהמטופלת חשה שלא בה אמורים הדברים. כל דבר שהמטפל מדחיק או אינו מקבל בעצמו, עשוי לגרום לו אי-נוחות בהתגלותו אצל המטופל. אי-נוחות זו תקשה עליו לסייע למטופל להתמודד עם אותו חלק או לקבל אותו בתוכו. כל עוד אנו חיים, גם החיים הפנימיים שלנו הינם תהליך מתמשך, בעל אינספור שינויים והפתעות עבורנו. לא ניתן לומר, "עשיתי תהליך בזמן הלימודים, ומאז שיש לי תעודה, אין לי צורך בכך." אדרבה, בעבודה מול מטופלים הצורך לבהירות בעולם הפנימי על כל הכוחות הפועלים בו, חד מתמיד. מטפל שמחויבותו למעקב אחר תהליך פנימי זה אינה מוטלת בספק, יעשיר את מטופליו ואת עצמו.

צורך בלתי מודע וטיפולי גוף
ניתן לחשוב שמטפל בעבודת גוף כלשהי, שאינה כוללת תקשורת מילולית או תהליכים טיפוליים מעבר לטיפול הפיסי, בטוח יותר ממלכודות האגו וצרכיו. אולם כל עוד המטפל הוא בן אנוש, הוא נתון למלכודות האגו וכן למתנות שמלכודות אלה טומנות לאמיצים המוכנים להודות בו. השלכה נפוצה בטיפול פיסי היא לא/לעשות לאחר את שאני לא/אוהב שעושים לי. הצורך של האגו לשלוט עשוי להתבטא בדקות שקל להחמיצה, אולם הגופנפש של המטופל לא יחמיץ דבר ויגיב בפגיעה. למשל, המטפל עשוי להיות עסוק בעבודה על רגל ימין, כשהמטופל לפתע מבקש שיעבוד על רגל שמאל, או לחילופין על הצוואר. מטפל שאינו מודע לאגו שלו עשוי להתקומם – מי הבוס כאן? ולא יתייחס לבקשה עד אשר יסיים את שלמד לעשות. התייחסות ראויה, אגב, שונה מאדם לאדם. אין הדבר אומר שהמטפל חייב להפסיק ולעבור למקום שהתבקש – לעיתים זה הדבר הנכון לעשות, ולעיתים לא. אולם אם יש למטפל את הכלים הדרושים, תמיד תהיה לבקשה התייחסות שמסייעת לחבר את המטופל לאמת שלו, ולא לצורך הבלתי-מודע של המטפל. ככל שהמטפל יפַתח רגישות לעצמו ולאחר, כך יוכל לזהות את הייחודיות של הגוף הנושם מולו, ואת צרכיו האמיתיים בכל רגע נתון, מעל ומעבר לכל צורך שלו לבצע טכניקה מסוימת, רק משום שכך למד, או לחילופין, משום שדווקא עכשיו הוא רוצה לאלתר על מה שלמד. הגבול מאוד דק כשמדובר בצרכים לא מודעים של האגו שלנו.

מפחיד להיות מטפל או מטופל?
מהדברים הללו עשוי להתקבל הרושם שעל המטפל להיות קדוש ללא צרכים וכן שקשה מאוד להיות מטפל. אולם, יש לזכור שאין זה קשה יותר מאשר להיות בן-אדם. אותם האתגרים העומדים בפני המטפל עומדים בפני כל אדם בכל מערכת יחסים. אדרבה, מטפל שלמד – לא כיצד להיפטר מצרכיו ולהיות על-אנושי, אלא – כיצד להשתמש במודעות לצרכיו על מנת להתעצם ולהעצים אחרים, יעשיר את חייו האישיים והמקצועיים כאחד. כל טיפול שלו, כל רגע, יביא עמו הזדמנויות חדשות להעשרה, למודעות, להשתחררות, לצחוק פנימי ולהתרחבות.

באותה מידה יש לזכור כי המטופל איננו קורבן. יש לו אחריות כלפי עצמו, להתעורר ולקחת את הכוח על חייו. כל פיתוי שלו לתת את האחריות בידי האחר כשם שילד נותן בידי הורה, אכן עשוי להביא עמו שיעור לא קל. אולם שיעורים הם אוצרות, אם אתה מוכן ללמוד מהכול, להפיק מהכול, להתחזק, להשתפר ולהתעצם מכל התנסות. אז, הכול פועל לטובתך ואפילו מטפל לא מודע ישא עבורך כמטופל מתנות לא צפויות.
עוד בנושא המודעות לצורכי המטפל, מאמרים נוספים על המטפל ועל תהליך הטיפול הדו-סטרי, בספר "עוצמת הרכות".