בס"ד

לפני מספר חודשים הייתי במצוקה עמוקה.

מריבה ביני לבין אדם קרוב אלי מאוד, גרמה לי לערעור אמות הסיפים של כל הוויתי.

הרגשתי חלשה, פגועה, לא יציבה.

הרגשתי שהחיים שלי- ילדי, הזוגיות שלי, המקצוע שאני אוהבת, הגוף שלי, החגים, אפילו התחביבים שלי, הפכו להיות נטל נורא ואיום.

היה רק דבר אחד בחיים שלי ששימח אותי- לישון, והרבה.

למזלי, נשארה לי טיפונת כח כדי לגרור את עצמי לטיפול.

הבנתי, שאני מחפשת שיטת טיפול שלא תאפשר לשכל שלי להפריע בעודף הבנה ומודעות, אלא כזו שתיגע ישר בעיסת הרגשות שתססה בקרבי, זו שלא אזרתי כח אפילו להתקרב אליה.

ואז… ה' הרחמן שלח אותי היישר לידיים של האדם והשיטה שהכי התאימה לי.

נחתתי בקליניקה של נורית שרויטמן עדיאל מטפלת בשיטת "עוצמת הרכות",

לבושה בתחפושות הרגילות שלי של "אישה נורא חזקה ועוצמתית אך עם יכולת הבנה מעמיקה ויתר הבלה בלה בלה…"

נורית המליצה לי להתחייב לסדרת טיפולים, מה שכמובן ישר הקפיץ לי את הפיוז של "עובדים עלי", אבל גם אני הבנתי שאם אני רוצה לעבור תהליך עמוק ומשמעותי, אאלץ לגייס את החלק שבי שלא מוכן להיות פראייר ולהחמיץ משהו שכבר שילמתי עליו, והוצאתי את פנקס הצ'קים.

"עוצמת הרכות", כשמה, נעזרת בכלי עדין ועוצמתי מאוד שנקרא הפעמה.

זהו מעין נענוע עדין מאוד של הגוף, שבאופן פלאי, מחזיר את המטופל למצב עוברי וראשיתי, ומאפשר להרפות מההגנות ולחולל שינוי.

כבר בפעם הראשונה על שולחן הטיפולים, קרו לי דברים מופלאים שלא מעולם החוויות הטבעי שלי.

הרגשתי כמו נחל, כמו ים. הרגשתי שאני עפה, זרמו ממני דמעות באופן חופשי.

יצאתי כמו שיכורה מחדר הטיפולים והבנתי שפגשתי משהו מאוד מאוד חזק, ושאני רוצה עוד ממנו!!

אחרי עוד טיפול ועוד אחד,לאט לאט התחלתי להבין, שהחוויה הנעימה והעוצמתית, היתה רק חלק, אמנם מאוד מאוד נעים, אך קטן, מהחוכמה העצומה הגנוזה בעוצמת הרכות.

כי על מיטת הטיפולים, כשנורית רק נגעה בי, עלו בקרבי כל מיני דברים שונים ומשונים שבכלל לא ידעתי שקיימים!

חוויות ילדות נשכחות, געגוע עצום לאבי ז"ל ושיח פנימי שלא ידעתי שאני מנהלת איתו, מנגנוני התמודדות מביכים, שלפתע ראיתי במלוא מערומיהם, והתביישתי.

אמרתי דברים שהיה לי מאוד קשה איתם, והרגשתי רגשות שבלבלו אותי מאוד.

זה דרש ממני מלא אומץ ואמונה, שלא תמיד היו לי ולא פעם רציתי להפסיק ולברוח.

וכאן התחלתי להבין מה עצומה חוכמתה של "עוצמת הרכות".

נורית, בעדינות ובסבלנות, לימדה אותי להתבונן לפחדים שלי בעיניים.

לימדה אותי לקפוץ ללב השחור שלהם קפיצה חופשית ולדאות ולדאות ולגלות שהם נעלמו.

יד ביד היא לקחה אותי לראות שכל רגש אפל שכזה וכל תכונה שלי ששנאתי, הם רק חלק ממני.

הם רק חלק.

היא לימדה אותי להתבונן, לכבד, לא להתערב.

שהשינוי מתחולל דווקא כשלא מפעילים כח, וכמה כח יש בעדינות.

יד ביד היא לקחה אותי לטייל בשדה האישיות שלי, לזהות את הדפוסים שלי,

לדעת מאיפה הם באים, וזהו.

לא להלחם בהם, כי הם ילחמו חזרה.

להקשיב לנשימה שלי, וכך להתחבר בכל רגע נתון למציאות, כמו שהיא.

יחד איתה פגשנו את הילדה הפנימית שלי, זו שהיתה לבד בחושך כל כך הרבה זמן ושבעצמי לא הצלחתי לאהוב, ונתתי לה חיבוק חם, והייתי האמא והייתי הילדה, וזה היה נפלא…

החלק הכי מדהים במה שקרה לי הוא שלא השתניתי.

(או כמו שענתה לי תמרי שלי כששאלתי אותה אם היא חושבת שאמא השתנתה- "תמיד היית ממי, אבל עכשיו את ממש ממי")

אני אותה ענבר, עם אותם יתרונות וחסרונות, אותם קשיים אובייקטיביים.

אבל היום אני מסוגלת לשאת את זה.

לאהוב את מי שאני, בפשטות, בלי להזדקק להוכחה כל הזמן שאני ראויה לאהבה הזו.

להביט לחיים שלי בעיניים ולדעת שהם ממש ממש טובים.

ללכת ברחוב ולהרגיש כמו מאוהבת- בחיים עצמם.

החלק המדהים השני הוא, שאחרי שהשינוי שבשבילו באתי לטיפול התחולל, התפנה מקום לשינויים נוספים שבכלל לא קיוויתי להם.

מול ילדיי, שהרומן שלי עם הפרעת הקשב שלהם הוא נושא לפוסט אחר, מול בעלי, מול אנשים אחרים,

ואפילו: מול הפחד הכי גדול בעולם- הפחד מהמוות.

אני מודעת לזה שאני מציירת תמונה אידילית, ושהחיים הם לא כאלו. ברור שעוד יבואו ימים קשים ושהדפוסים ינהגו אותי למקומות שלא בא לי לחזור אליהם.

אבל אני גם יודעת שאני אקשיב לנשימה שלי, אחבק את הילדה הפנימית שלי ואת המציאות, ואזכר שהכל בסדר.

עוצמת הרכות בירושלים – נורית שרויטמן היה תענוג להיות מטופלת שלך, את אחת מסוגך.

באהבה רבה לכל מי שננגע.

ענבר