מדריך קצר ליישום מפתחות לחיים שניתנים לנו בראש השנה וביום כיפור

החגים כבר כאן, שנה חדשה ורעננה הגיעה, אולי חשבון נפש גם לוקח כבר חלק מהבמה וכמו בכל שנה נפתח לנו חלון של הזדמנות.

אז אנחנו יודעים שלקראת ראש השנה אפשר וכדאי לסגור מעגל ולפתוח חדש וזה ממש נכון, אבל מתי בפעם האחרונה עצרנו רגע ושאלנו את עצמנו מה זה בעצם אומר? מה נדרש מאיתנו כדי שנוכל באמת לסגור מה שסגור ולפתוח מעגל חדש? האם אנו מוכנים בכלל לעשות את זה?

להפרד מהישן ולהיפתח לחדש

ברור שכדי להתחיל משהו חדש עלינו קודם כל להיפרד ממשהו ישן- זה אומר להסכים להיפרד מדברים שקשורים לעבר שלי ש"תופסים" את המרחב הפנימי שלי" כדי לאפשר מקום למשהו חדש להיכנס.

זה אומר להתרכך, להתגמש כי אם אנחנו רוצים שמשהו חדש, אחר, מיוחד יקרה השנה- עלינו באמת להיפתח למשהו החדש, להיפתח (לפחות קצת) לאיזשהו שינוי כדי לאפשר לו לקרות. זה אומר להסכים לקבל משהו שאולי לא הכרנו עד עכשיו ולפעמים זה אולי אפילו מפחיד כי זה קצת "שטח לא נודע" מבחינתנו.

עד כמה קל או קשה יהיה לנו להתרכך כדי שמשהו חדש יוכל להיכנס? מי שרוצה יכול גם לבדוק עד כמה אנחנו רוצים או מוכנים לאפשר לאנשים שסביבנו, לבן/בת הזוג, לילדים, להורים לנצל את ההזדמנות ולהתחדש גם הם?

"אופס" – לתרגל את השינוי בצעדים קטנים

אחד הכלים שעוזר לנו להיפתח למשהו חדש הוא לתרגל את השינוי בעצמנו- לתרגל יציאה קטנה מאיזשהו דפוס או הרגל שביום-יום שלנו נמצא ופועל "על אוטומט", אולי אפילו מבלי שנבחין בו. זה יכול להיות הרגל שקשור לאיך שאני הולך/ת או אוכל/ת, לאיך שאני רגיל/ה לדבר, לדרך שבה אני מגיב/ה או אפילו לאופן שבו אני מתלבש/ת או מצחצח/ת שיניים: כמעט לא משנה מה, העיקר שנתרגל שינוי ונכניס קצת משחק אל המקומות המקובעים שלנו (נשמע מצחיק אבל לא תאמינו כמה זה יכול להיות קשה למשל לצחצח שיניים ביד שמאל…) ובשביל מה לתרגל שינוי? כי אם נהיה כנים ההרגלים שלנו היו בשנה שעברה, היו שם עשור לפניה ויהיו גם אחריה אם לא נתרגל את ההתגמשות הזאת ונתחיל להניע את מה שהתקבע בנו.

במונחים של עוצמת הרכות יציאה כזאת מהדפוס נקראת "אופס". oops הם ראשי תיבות של קפיצות קטנות כאלה "החוצה מהדפוסים" (Out Of Patern).

"אופסים" כאלה מכניסים המון קלילות וחדשנות לשגרה שלנו, הם עוזרים לנו ללמוד להתגמש כדי לתת מקום לחדש והם גם חלון לפוטנציאל הענק שלנו שביום-יום רדום כי התרגלנו לפעול "על אוטומט".

סליחה ומחילה – להתחדשות ולשחרור

אז דיברנו קצת על ישן וחדש שזה חשוב מאוד, אבל בתשרי יש לנו עוד משהו: יש לנו את ההזדמנות לחוות מחילה. אז בואו נתחיל מלעשות טיפה סדר כי הרבה פעמים יש קצת בלבול בכל הנושא הזה של סליחה ומחילה. למה לסלוח? מי זקוק לסליחה שלנו?  בכלל מה צריך את הסליחה הזאת?

הרבה פעמים אחרי שנפגענו ממישהו אנחנו מרוב כעס "לא מוכנים לסלוח לו/ה כי לא מגיע לו/ ה סליחה" . חה חה, הבדיחה היא עלינו כי כל עוד לא סלחנו אצל מי נשארים הכעס, הטינה, הכאב? הגוף של מי מאחסן את כל אלה ולא משתחרר? עד כמה "מזיז" לאותו אדם שפגע בנו שאנחנו נשרפים מבפנים ואוחזים בטינה שלנו, ועד כמה זה "מזיז" לנו, לגוף שלנו, לנפש שלנו? גם אם מדובר בסתם מעגל לא פתור ולא בטינה של שנים- כשאנחנו מעזים למחול אנחנו אלה שמרוויחים את האפשרות למשהו חדש, נקי. כשאנחנו שבויים בתוך הכלא הזה של "להעניש את מי שפגע בנו ולא לתת לו את הסליחה" אנחנו מבלי משים מענישים את עצמנו.

איך אפשר להצליח לסלוח למי שפגע בנו? מתחילים מלסלוח לעצמנו על דברים שבהם אנו עדיין מסוכסכים ושופטים את עצמנו. זה מביא המון חמלה ואהבה שנשארות בתוכנו לרווחתנו, לאיכות החיים שלנו ואחר כך אפשר גם ליישם אותן החוצה. לסלוח לעצמנו זה להכיר בכך שאנחנו בני אדם, שנבראנו לא מושלמים וככה בדיוק אנחנו אמורים להיות- זו גם הבעת אמונה בקדוש ברוך הוא, ביקום או באיך שתרצו לקרוא לזה שברא אותנו כפי שברא ובכך שהוא יודע מה שהוא עושה (כנראה יותר טוב מאיתנו בשלב זה) ואנו לא אמורים להיות אחרים מאיך שנבראנו. זו מידה של ענווה שיש בה הכרה במשהו גדול ממני.

האם חטאתי לעצמי?

באותה הזדמנות אפשר גם ללכת עוד צעד ולשאול את עצמנו פנימה גם: איפה חטאתי השנה לעצמי? איפה חנקתי מילים? איפה לא מימשתי משהו שרציתי? איפה ביקרתי את עצמי יתר על המידה? איפה שפטתי את עצמי יותר מדי לחומרה? איפה זלזלתי בעוצמותי, ביכולותיי, באיכויות שבי? האם נתתי לעצמי מספיק עשייה מספקת? מספיק מנוחה? מספיק הזנה ובריאות? האם עשיתי מה שאני אוהב/ת ונמנעתי מלעשות  מה שאיני אוהב/ת במידת האפשר?

את כל החטאים העצמיים הללו אפשר לראות, ורק לזכור שאנחנו בני אדם ואין צורך לשפוט את עצמנו שוב על ששפטנו את עצמנו או להאשים את עצמנו על שהאשמנו את עצמנו (1+1 לא כל כך משתלם כאן…).

אחרי שזיהינו איפה חטאנו לעצמנו ממש כדאי ללכת על כל הקופה ולהעניק לעצמנו את המחילה, להזכיר לעצמנו שאנחנו אנושיים, שהכול בסדר, שבכל רגע יש הזדמנות לבחור אחרת ופשוט להחליט על פתיחתו של דף חדש גם ביחסים שבינינו לבין עצמנו.

להתחבר ולהתעצם

ולבסוף- בחגים יש לנו גם את ההזדמנות להתחבר: לחוש את היחד, את המשפחה, את העם- יש המון עוצמה כשכולם מתחילים יחד משהו חדש, כשכולם חוגגים יחד, כשכולם מכווננים למקום דומה. ההזדמנות להתחבר בחוויה הפנימית שלנו אל היחד, אל השבט, אל מעגל של בני אדם שחולקים חוויות דומות או אולי מורשת דומה, יש בה עוצמה, שחרור, חדווה, בהירות ואפשרות גדולה מאוד לצמיחה.

ואם אנחנו רוצים ממש ללכת על העניין הזה של צמיחה ולתת לנו את המתנה כולה אני ממליצה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי להכניס ליחד גם את כל מי שאינו נמנה עם העם שלנו אבל הוא נמנה עם המין האנושי שלנו, ולהתחבר לאיזושהי אחדות כללית שקיימת מעבר לכל הדברים ובה אנחנו מרגישים באמת בבית.

אז מה היה לנו?

להסכים להיפרד ממשהו ולהתרכך כדי לקבל פנימה משהו חדש, לתרגל את השינוי ב"אופסים" קטנים ודרכם לשחק קצת עם המציאות המקובעת שלנו, לשחרר את עצמנו דרך הסליחה לאחרים ולעצמנו ולקחת רגע להתחבר למשהו גדול, לעוד אנשים, לתמונה הרחבה.

מברכת את כולנו בהמון אהבה, אומץ להיפתח, בחירה במחילה וביחד, ומעל לכל בשנה מלאת עוצמה ורכות!

נועם גליקמן – מטפלת מכירה ומורה במסלול להכשרת מטפלים בעוצמת הרכות.