כבר שבועות אני מחפשת מה לכתוב,
איך להעביר את מה שבאמת חשוב, בעקבות מותך.
למדתי ממך כל כך הרבה,
בזכותך נפתחו לי העיניים ולמדתי לראות הרבה יותר ממה שבכלל דימיינתי שאפשר.
את ההוכחה והדוגמה לאמונה מלאה באדם,
באמונה מלאה באהבה של החיים.
את לימדת אותי שאני הרבה יותר ממה שחשבתי שאני,
שהחיים הרבה יותר ממה שסיפרו לי.
את פורצת דרך, אמיצה, נחושה בעוצמה נדירה.
את הבאת כל כך הרבה לעולם הזה,
כל כך הרבה שפיות, עומק וחוכמה אינסופית
ואהבה נדירה.
את היית דוברת של כל התינוקות והילדים בעולם הזה,
דוברת של האהבה.
בכל דבר 'טוב' או 'רע' ידעת להשתמש ולהפוך לאהבה.
הלוואי שכל אחד יקח בזכות המוות שלך משהו אחד לחייו,
ניצוץ קטן של אמונה, של אהבה, של ידיעה פנימית שאפשר אחרת,
שהוא הרבה יותר גדול ממה שנדמה לו,
שהוא יכול לכל מה שקורה,
שהוא אהוב ללא תנאי.
היתה לך יכולת נדירה לאהוב בצורה שלמה ואינסופית
לא משנה מה קרה עד הרגע הזה.
הרבה פעמים חזרת ואמרת – אם הבנת את 'זה' או אם קבלת את 'זה' – כל מה שקרה היה שווה, כל מה שעברת היה חשוב!
אני רוצה שגם במותך אשתמש לטוב, לבניה וחיזוק האהבה.
למדתי ממך כל כך הרבה,
לפעמים נדמה לי שהעברת לי סוג של הארד דיסק מלא תיקיות וקבצים, מלא חומרים עם שיעורים על החיים,
ואני אפילו עוד לא יודעת מה יש בתוכו.
אולי האפשרות הטובה ביותר לתאר אותך הוא בכלל לא במילים,
אלא בנוכחות מלאה שלי איתי.
נוכחות אוהבת רחבה שאוהבת אותי ללא תנאי,
נוכחות רחבה וחובקת, שהיא הרבה יותר ממני,
שהיא האהבה של כל העולם,
מחבקת אותי.
אז כל פעם שאנשום אליי,
ואומר לי שאני אהובה,
בכל פעם שאזכור שהכול אוהב בעצם ולא משנה איזה צורה יש לו,
שאזכור שאני לא באמת יודעת הכול,
בכל פעם שאבוא לכל אדם בענווה שאני לא באמת יודעת מה עובר עליו,
בכל פעם שאתעקש לאהוב-
אדע שאני משתמשת במותך לטוב.

הדס קדמיאל,
מטפלת בכירה