שיתוף אישי: מה נשתנה ערב פסח הזה מכל השנים?

שבכל השנים – "אתה צריך ללכת" – נאמר לבעלי
כשהלך להתפלל, ללמוד, לקניות…… נטושה הרגישה הילדה הקטנה שלי
ובשנה הזאת – נשימה עמוקה, ליטוף של האימא הטובה – פנימי
"אתה יכול ללכת, בשמחה!!!" אני אתי.

שבכל השנים – "מה לעשות קודם??? מה הכי טוב??? איך להיות בסדר???"
זו הייתה שאלת המפתח, שהכניסה ללחץ, והובילה את הסדר.
ובשנה הזאת – "מה אני רוצה??? מה לטובתי??? איך נכון לי הסדר???
ודיבור פנימי, חוזר ונשנה, מרגיע ומאפשר – "הכול בסדר!!!!"

שבכל השנים – ברחתי: קראתי ספר מתח, שיחקתי במחשב, ופתרתי תשבצים
איך אפשר כזה עומס? ברחתי (לעתים קרובות…..) למקומות אחרים.
ובשנה הזאת – חזרתי. פגשתי את התינוקת, את הילדה הקטנה, את כל החלקים.
הקשבתי לי, שחררתי, הוצאתי, ניקיתי, אווררתי את הכול מבפנים.

שבכל השנים – חשבתי שאני המנהלת, אני המפקדת, אני המתכננת
חילקתי את העבודה, קבעתי יעדים, מתי ומה, איך וכמה, פיזרתי אנרגיה מסוכנת
ובשנה הזאת – זרמתי. התמקדתי בחלקים שבאחריותי, ועשיתי את המיטב
והשאר??? הכול מדויק כמו שהוא. בזמנו. וכל אחד נתן את המרב.

שבכל השנים – הגעתי ליום הגדול הזה, אחרי עבדות מפרכת נפש וגוף
מריבות —— פיוסים, צעקות ——- פיצויים, כעס והרבה "די! ואוף!!!"
ובשנה הזאת – חירות משוחררת, שלווה ואיזון, רוגע והמון שמחה
אור בעיניים ובבית, נשימות עמוקות והמון המון תודה!!!!!!

תודה ואהבה גדולה
חג שמח לכולן.
חג של חירות פנימית
—
כתבה תלמידה במסלול להכשרת מטפלות בירושלים.