מתוך שיעור שהתקיים בבית הספר של עוצמת הרכות עם ד"ר טובי בראונינג.

 

היום נגלה היכן העבדות שלנו והיכן החירות שלנו. נמשיך את הסדרה שהחלנו במפגש האחרון – הבעיות שלנו, כל פעם נסתכל עליהן בזוית קצת שונה, יש להן מקום מכובד בחיים שלנו. במפגש האחרון ראינו בעצם כמה אנרגיה אנו מוכנים להשקיע בבעיה במקום בפיתרון. הצצנו אל הלא נודע וגילינו שאנחנו די מחבבים את הבעיות שלנו, קשורים אליהן, ומכורים לאדרנלין ולקורטיזול ושאר החומרים שהבעיות מזרימות בגוף שלנו.

 

ללא מחוייבות מתמדת…  ראינו שלבעיות שלנו שימוש חיובי. אם לא ניתן להן להשתמש בנו ובאמת נתחייב להתעורר ולהתחיל להבין מה החלק שלנו בבעיות בעצם, מה המשחק שאנחנו משחקים, מה בדיוק אנחנו עושים, וזה בעצם – מה שאנו עושים כאן כשמשתפים בבעיות שלנו ומלבנים ביחד, מתחילים להיות מודעים יותר ולצחוק.

מודעות אמיתית היא מצחיקה. אנו מצחיקים עם הכישרון האינסופי שלנו ליצור בעיה מכל דבר טוב בעולם. צרות של עשירים. למשל קבצן ניגש לאשה עשירה ואומר גבירתי אין לי מה לאכול, אתה מתלונן, אני כבר שבוע בדיאטה. את הפרופורציות איבדנו. איבוד החמלה. מחקרים מראים שאם אתה נותן לאדם המון כסף זה לא עושה בהכרח אנשים יותר מאושרים, אך יותר שמנים, מכורים ואלימים. זה בדוק.

 

אם אנחנו לא מתעוררים אנו תקועים בבעיות שלנו והתקיעות היא העבדות שלנו. העבדות הזו יכולה להתקיים רק אם אנחנו ישנים ואז ממשיכים לעבוד את ההתמכרות הזו לכל הביוכימיקלים שזורמים, בד"כ לא מודעים להם. לעבוד את המסרים שהועברו אלינו במשך הדורות על הסבל, משיכה בלתי מודעת לסבל. אי אפשר לצאת לחופשי אם אתה לא מזהה אפילו את העבדות. אתה לא יכול להשתחרר אם לא זיהית.

מה שראינו במפגש האחרון ולא רק שם – כל בעיה בהווה לאו דווקא התחילה בהווה, כמעט תמיד נמצא את המקורות בעבר. הבעיה נוטה להחליף תחפושות. אותה הגברת בשינוי אדרת. לכל בעיה סוגיה מסויימת. הסוגייה הזו בעצם מחליפה תחפושות.

לא פעם אנו חושבים שהתקדמנו הלאה, צמחנו, אך אם לא מתעוררים באופן מתמיד, לא מחוייבים להתעוררות חוזרת אז זו רק הגברת בשינוי אדרת: "פעם היתה לי בעיה והייתי בורח ממצבים, היום כבר לא. היום אני פשוט נעלם". אותה הגברת בשינוי אדרת.

החוכמה היא להביט בכל בעיה "חדשה", לזהות שהיא מוכרת לנו. את מוכרת לי. כמעט תמיד הבעיה תכחיש – אני פה פעם ראשונה, לא מכירה אותך.

מזכיר לי קצת את ההגדרה של טירוף – כשאתה עושה אותו דבר אך מצפה לתוצאה שונה. כל פעם מצפים שמשהו אחר יקרה אך עושים אותו דבר. למה שיקרה? שמפו באמבטיה ששם באותו מקום ומפיל את כל הדברים. איזו חוצפה. כועס על הדברים ומנסה לאלף את השמפו. כאן. כאן.

לקחת את כל הדברים והשמפו ולסדר במקום אחר זה too much בשבילנו. שינוי נתיבים עצביים.

אין לנו באמת בעיות. כ"א הגיע עם 2-3 סוגיות לעולם, שמשנות את האדרות. זה מה שבאנו ללמוד לחקור ולהבין.

הלוואי שכל פעם כשנתקלים בבעיה נשתמש בהזדמנות לחקור ולהבין. איך הדבר הזה עובד? כל בעיה שיש לכם בהווה, אם תנסו להגדיר, לא בשכבות העליונות, אלא הסוגיה – קושי עם סמכות. קושי עם גבולות או מסגרות. יש כ"כ הרבה סוגיות. כל פעם מוצא עצמך כחלק ממשולש.

אפקט של הדים. תראה שלפני שנה אותה בעיה היתה סביב אותה סוגיה. בצבא. בתיכון, עכשיו אני נזכר, גם בכיתה ב'. אותה סוגיה. עכשיו כשמדברים על זה נזכר שהתחיל בלידה, חודש חמישי ברחם.

זו בדיוק הבעיה שלנו. קשה לשים האצבע על המקור. עוד לא פיתחנו זיכרון אינטלקטואלי כשהדברים התחילו. לא פעם אנשים מחקו תקופות שלמות מהעבר, מהילדות. הזיכרון לא זמין.

היופי שלא צריך לזכור. אוי לנו אם באמת היינו תלויים בזיכרון. כל בעיה שיש לי חייבת להיות הד להד להד של המקור. שוב ושוב יש לי הזדמנות לתיקון, לריפוי ופתאום גם קל יותר למצוא פיתרונות פרקטיים לבעיה העכשוית כי מוכנים לטפל בשורש.

כל זה מוביל אותנו בעצם מעבדות לחירות. ולחירות כעוצמה.

בגלל שאחת הבעיות הכי גדולות שיש לנו עם הבעיות שלנו זה התחושה הקורבנית. חוסר אונים. לא אשמתנו ולא אחריותנו, ורק בגלל שהיא כזו והוא כזה והמצב כזה. אני רק המסכן. מקורבנות אי אפשר לעשות כלום, בטח לא לצאת לחופשי.

קל לדבר. הרבה יותר קשה לוותר על העבדות והקורבנות, על הפרעה הפנימי שמעביד ומקרבן אותנו הרבה יותר קשה. כמו בסיפור יציאת מצריים – מוכנים לסבול מכה אחר מכה ובכ"ז להתעקש ולהיאחז בעבדות שלנו, ולא חשוב כמה ניסים קורים לנו, והניצוץ הפנימי זועק, שבקלות בולע את כל הנחשים והטריקים והחירטוטים של החרטומים הפנימיים שלנו… זה לא משנע אותנו. מה צריך כדי שבאמת נסכים לצאת מעבדות לחירות.

כמו בסיפור יציאת מצריים – 9 מכות קשות ספגו המצרים ולא נכנעו, ורק המכה העשירית, מכת בכורות, הצליחה לשכנע אותם לזמן קצר. ככה קשה לדפוסים שלנו לווותר.

כשכבר התחייבנו לצאת את הלא נודע, אל המדבר. לדפוסים שלנו נורא קשה לשחרר אותנו. לשאול מהו הבכור הפנימי שלנו, מהו התינוק הפנימי הזה. מה בנו צריך למות כדי שנסכים לשחרר את המוכר, הקשה, רב הסבל ולצאת אל הלא נודע שכ"כ מפחיד אותנו.

 

באמת המכות פוסחות רק על מי שמתעורר, שמוכן לצאת לחופשי בלי תנאים. מדבר לא מדבר, רעב לא רעב, וגם אם שעה יתלונן על ציר הבשר, ועל כל הטוב שפתאום נדמה לו שהיה שם, והסבל שלו שימשיך ללכת לארץ המובטחת ואז באמת נשאל כולנו לשאול מה נשתנה הזה מכל הלילות. הלילה הזה, החושך המפחיד, מה השתנה בי שאני מוכן. מה השתנתה בי שפתאום הייתי מוכן לצאת לחושך, ואיזה הפתעות גיליתי. אולי חשבתי שזה נורא, ואולי אהיה לבד. נאחזתי בקורבנות כי חשבתי שאהיה לבד, פתאום אגלה שכולנו יושבים יחד מסובין, כל חלקיי חוזרים אלי, כל השלמות שלי חוזרת אלי.

 

פשוט אבל לא פשוט. רק צריך את האומץ וההחלטה. זמן חגים לא קל. השיעורים של דיכאון והתאבדויות נוסקים בזמן הזה ובכל זאת זו הזדמנות להסתכל מה הבעיות, לרפא ולהתרפא.

איך מסכמים את כל חגי היהדות – ניסו להרוג אותנו, פישלו, יאללה אוכל. מאוד פשוט. נשחרר את כל מה ששמענו כדי שנוכל להתמקד במקומות שאנחנו זקוקים לעזרה.

 

קחו רגע עם עצמכם – מהו המקום הכי קשה לי בחיים היום. בעיה שאני צריך עזרה או פענוח.

שיתופים:

 

הראל:   הבעיה הכי גדולה היום זה להחליט במה להתעסק בכלל בחיים.

טובי:     ומה הבעיה עם הבעיה?

הראל:    יודע מה רוצה אבל לא מוצא איך ליישם

טובי:     איזו דרך? מה אתה רוצה?

הראל:    רוצה להתעסק עם אנשים, לתת משהו שאני חושב שיש בי, רוצה להיות מאושר מזה

טובי:     ועכשיו הבעיה

הראל:    איך אני נפטר מכל הדברים האחרים שהביאו אותי עד מה שעושה היום ומוצא משהו שיכול ליישם

טובי:     איך נפטר ואיך מוצא

הראל:    להיפטר יותר קל, למצוא יותר קשה

טובי:     מה קשה בלמצוא

הראל:    יש מין וריאטי וקשה להתמקד

טובי:     המון היצע ואפשרויות. איך קשה לך להתמקד ?

הראל:    האמת שאני די… אגיד לך איך ניסיתי לפתור. אמרתי שזה יבוא. זרמתי.

טובי:     שיחררת

הראל:    וזו הסיבה שאני כאן

טובי:     זה בא. יפה. מדהים. עכשיו – מה אתה עושה כשזה בא ?

הראל:    עולה לבמה

טובי:     ועדיין מתלבט אך למה

הראל:    מתוך הרגל (צוחקים)

טובי:     יפה. תלמיד שנה ג'. אין לך בעיה, יש לך הרגל. אלה 2 דברים שונים.

הראל:    רואה אצלי אתגרים

טובי:     קושי להתמקד. יותר מדי אפשרויות. קשה לך להתמקד כי מה

הראל:    רוצה לעשות כמה דברים ולא אחד.

טובי:     מי אמר שצריך רק דבר אחד ? יכול לעשות כמה דברים ?

הראל:    כן. לא. אני גבר (צוחקים)

טובי:     תלמיד שנה ג'…

הראל:    תיעדוף. מה יותר חשוב לי קודם. מה יעשה אותי מאושר יותר מהדברים האחרים

טובי:     ובינתיים אתה יושב ומחכה שזה יבוא. אני משקפת לך כדי שתראה מה אתה עושה בד"כ. כל מה שאתה רוצה בא אליך, אך יש בעיה – מה קודם למה. מה הבעיה ?

הראל:    שקלתי האם לבוא לכאן היום או לא, שאמצא את האמת שלי ?

טובי:     גמר בהצטיינות (צוחקים). זה הפחד, שתמצא מה שעושה אותך מאושר. לחפש אתה יודע, אבל מה עושים אם מוצאים את הדבר שהבטן אומרת – זה זה. בוא נלך עם הפחד. מה הפחד אומר

הראל:    אצטרך להתמודד עם הרבה דברים

טובי:     נכון

הראל:    קודם כל להסתכל לעצמי בעיניים ולהגיד זו הדרך

טובי:     מה הפחד ימנע ממך

הראל:    לשנות כל מה שמוכר לי עד היום, ללכת במדבר. משהו שחלמתי. מתחבר ורואה את עצמי בשלב של מעבר לדרך

טובי:     זה אומר מה ?

הראל:    הדרך. הר שמתכוון להגיע אליו, דרך שיש בה קטע שאמור לעבור אותו ומפחיד אותי

טובי:     בדיוק. נקשיב לפחד. בד"כ לא מקשיבים לו אלא פועלים ממנו. … הכל בא אליך, ופתאום הפחד עולה ואתה נעלם ויש לך סיבה, ועוד שנה ועוד חמש שנים עוברות. מה יקרה, מה הוא אומר לך, הדרך הזו, מה יקרה אם אתחייב

הראל:    שלא באמת התחייבתי לדברים ועלול לאכזב את עצמי

טובי:     ואז מה עלול לקרות

הראל:    מקווה שאקבל את עצמי, אך בד"כ עד היום כשהתאכזבתי מעצמי הלקיתי את עצמי. צעד קדימה צעד אחורה

טובי:     מצאת פיתרון לפחד. אתה לא בהכחשה. אם תאכזב את עצמי – יכול גם לקבל את עצמי מבלי להלקות את עצמי

הראל:    … הדבר הגדול מבחינתי יהיה להמשיך הלאה מבלי לעצור

טובי:     אתה כבר רואה הריפוי והתיקון. מה שיהיה יהיה. זה המקום של בלי תנאים. מה שיקרה – אהיה שם בשבילי. נפלא. מכירים את זה בראש. איפה המקורות – הפחד לאכזב.

הראל:    בטח כשהייתי ילד. מה… להעלות את זה ? כאן ?

טובי:     מצב אחד, תמונה. שהילד קיבל מסר שאיכזב.. וואוו… כל שפת הגוף שלך.. (נסגר

הראל:    הילדות מחוקה… לא קלה.

טובי:     אתה התאכזבת מאנשים

הראל:    כן, אנשים שהיו אמורים לתת לי חום, תיכף אני אבכה כאן

טובי:     זה המקום שאתה מתחבר אליו, לילד הקטן הזה. מה היית אומר לילד הקטן הזה שכ"כ התאכזב מאנשים שהיו אמורים לסייע ולתמוך ולתת לו ?

הראל:    הורדתי את סף הציפיות לגמרי, אני לא מצפה לשום דבר

טובי:     זה עובד ?

הראל:    לא לאורך זמן. רק להדחקה

טובי:     מה היית אומר לילד הזה ? לא לבוגר. הכאב שעלה בך, שמאכזבים, יש אכזבות בחיים ואיכזבו אותו והוא יצא כ"כ עם פצע שהוא מפחד להתקרב אליו, לאכזבה

הראל:    קודם כל הייתי מחבק אותו חיבוק מאוד חזק. אני איתו איפה שלא יהיה ואני לא מצפה ממנו לשום דבר

טובי:     מדהים. אתה איתו ואין לך ציפיות ממנו

הראל:    ללא תנאי

טובי:     איך זה מרגיש ?

הראל:    מרגש. מרגיש טוב. הרבה יותר מזה, ואין לי מילים לתאר

טובי:     מצויין. זה המקום. מהמקום הזה אתה יכול לתת לאנשים הכל. לחזור לילד שלך, ולא חשוב מה קרוה בחוץ – לחזור אליו. ואם תעיז להתחייב למשהו, ואם חלילה תאכזב או תתאכזב – זה המקום לריפוי באותו רגע עם הילד הזה .. מה עושים כשאני מקבל את עצמי ? להיות עם הילד הזה על בסיס יום יומי. זה מה שחשוב. כל השאר – הרגל. פחדים. לחפש – אנחנו טובים בזה, אבל מה יקרה אם אמצא – ביג דיל, אולי הייתי צריך לעשות את ההוא.. אין סוף למקום הזה. רק כשבאמת ימאס לך

הראל:    נמאס לי

טובי:     אתה צריך לוודא שנמאס לך מהתקליטים הזה. אתה צריך סדר עדיפויות כי אתה פוחד להיכנס לילד הזה, אבל ראית כמה קל לך להיות במקום הזה. מה עולה בך, איך זה מרגיש ?

הראל:    קשה לי לתאר. בליל של הרגשות

טובי:     צבעים, קולות, בלללללל… מה התחושה ? אני רואה אותך חצוי

הראל:    אני לא כ"כ סובל, רוצה שיהיה לי עוד יותר טוב. אני לא שלם, מרגיש שזה לא זה. יש לי הרבה דברים טובים ורוצה הכל

טובי:     יש משהו שעוצר אותך ?

הראל:    רק המוח שלי, הדימיון הלא מפותח

טובי:     זה המקום. כל הזמן לחזור לפחד. הילד הקטן. אתה לא צריך להעלות עככשיו את כל הסיפורים, אבל הוא עדיין סוחב את כל החבילות, הסיפורים. כשאתה בוחר יש לך עוצמה, ולא מהפחד של אולי ואולי ואולי. להמשיך לעשות את זה על בסיס קבוע. תודה רבה לך, הראל (כפיים).

 

 

ענת:      הבעיה שלי זה דומה מאוד לבעיה של הראל במידה מסויימת, מתקשרת לפחד… הלב שלי דופק

טובי:     זה בסדר, חלק מהחיים

ענת:      שני דברים שאני חושבת עליהם – אחד – החזון שכתבתי, שמדהים ונפלא ומאוד נבהלתי ממנו כי דורש לעשות שינויים, הוא בר הישג אך דורש לעשות שינויים, והדבר השני, שמתקשר לזה זה – אני גרושה כבר 4 שנים ויש לי … היחסים שלי עם הגרוש שלי הם מאוד קרובים, ודרך החזון הבנתי שאני צריכה לעשות את הניתוק אבל כבר מבינה את זה המון זמן ולא עושה

טובי:     את הניתוק ?

ענת:      שינוי

טובי:     כשאת אומרת לי את זה את אומרת שאת יודעת שהכח שלך בידיים לשנות, ולא בו. את רואה ?

ענת:      בהחלט רואה, ואז לא יכולה להיות מסכנה

טובי:     כן, זה באסה… ומה מונע ממך לעשות ? מה הפחד הזה שדיברת עליו ?

ענת:      ההרגל, לריקוד הזה שלנו, לקשר, לפנטזיה

טובי:     מה את מקבלת מהפטנזיה והדרמה ? תצטרכי לאבד ?

ענת:      חיזורים, עזרה

טובי:     מה החיזורים נותנים לך ? נפרוט לפרטים. ענת הקטנה שבפנים – מה היא צריכה

ענת:      הם מרפאים קצת את האגו, כאילו, נותנים להרגיש טוב שאני אהובה, שרוצים אותי

טובי:     כמה זמן זה מחזיק ?

ענת:      תלוי

טובי:     בין 5 דקות לשבוע וחצי

ענת:      שבוע וחצי אני קונה

טובי:     יותר לכיוון של 5 דקות

ענת:      כן, זה קצר. צריך עוד פעם

טובי:     זה מה שהאגו רוצה. איזה מחיר את מוכנה לשלם ? כי אם אין מחיר הכל בסדר, אף אחד לא אומר לך להפסיק שום דבר

ענת:      מחיר של שינוי, אני תקועה. אני גרושה לא גרושה

טובי:     איפה הסבל ?

ענת:      אני בעצם לבד

טובי:     מדהים. זו האשליה, הפנטזיה

ענת:      שאני לא לבד. יש מי שמחזר אחרי ובא

טובי:     מדהים. גדול. את עושה עבודה מופלאה. פורטת לפרטים. הנה אני לא לבד – זו האשליה. וכל הזמן את מרגישה לבד. זה אפילו מחדד את הלבד הזה, כי זה כן ולא. זה לא משהו שאת יכולה להתמודד איתו – אוקיי אני לבד, אני בונה

ענת:      נכון. אני לא לבד באמת ולא צריכה לעשות כלום, אבל בעצם אני כן לבד

טובי:     אז מה הילדה הקטנה, מה כ"כ חשוב לה בלבד הזה ? מה היא רוצה ?

ענת:      לא יודעת

טובי:     היא אמרה. היא לא רוצה להיות לבד. הילדה זקוקה. למה ? דברים נורא פשוטים

ענת:      אהבה. חיבוק.

טובי:     הדברים המינימלים הבסיסיים של החיים. קשה לך להגיד, כי כאילו בושה

ענת:      זו לא בושה, כי יש לי את זה. מה אני מבקשת משהו שיש לי

טובי:     יש לך ?

ענת:      אין לי

טובי:     במקום הזה, וזה חשוב – המקום לא שנוטשים אותי, כי בחיים קורים דברים, אנשים מאכזבים ונוטשים, זה החיים, אך הבור הנורא הוא הבור שבו אנו נוטשים את עצמינו כי אז את באמת לבד. הילדה הקטנה סומכת עלייך, שתעשי בחירות נכונות כדי שלה יהיה מה שאת רוצה… אך את אינך לך. את יכול הלראות את זה, שאם היה לך אותך – לא היית לבד. ואם היית לבד – אז אוקיי, יש חיבוקים בעולם הזה. בשביל אהבה צריך להתחתן ולגור ביחד ויש לנו את מי לשנוא ולזרוק כלים ומי להאשים. איפה האהבה ? האהבה בלב שלנו. הפנטזיה היא מקום נורא…. בתחושה שאת נוטשת אותה, מאכזבת אותה

ענת:      כן, כי כל הזמן יש הפנטזיה שדברים יסתדרו, זו פנטזיה שאני חלק ממנה יודעת שלא תגשים אותה

טובי:     עצמי עיניים וכנסי לילדה הזו. היא כל הזמן שם. נדבר איתה. מה הכי היתה מבקשת ממך ?

ענת:      שאני אהיה שם בשבילה, שהיא מאוד בחושך, לבד ושאני אדליק לה נר, שאני אהיה שם, אחבק אותה

טובי:     זה כ"כ ברור, מיד עולה – תהיי שם בשבילי, תחבקי אותי, להדליק את הנר, האור, החום. את מוכנה לתת לה את זה ממך ?

ענת:      זה לא שאני לא עושה את זה

טובי:     את לא עושה את זה. את שמה אותה בצד ומחפשת מישהו שיעשה לה את זה

ענת:      זה חצי

טובי:     כמו שאי אפשר להיות חצי בהריון גם אי אפשר להיות חצי בשבילה. … את לא שם בשבילה. מה זה אומר ? ניקח את זה עוד צעד – מה זה אומר להתחייב לה ?

ענת:      לעשות

טובי:     יפה. מה ?

ענת:      החלטות. שבאמת אני מאוד מפחדת מהן ומוכנה לשלם מחירים כבדים

טובי:     כי מה יקרה ? בואי נלך עם הפחד ? מה הכי גרוע שיכול לקרות ?

ענת:      אהיה לבד וגם ככה לבד, ואולי החזון יתממש

טובי:     החזון יתממש, זה כ"כ מפחיד, זה כ"כ גדול וברור, כ"כ ניתן לביצוע

ענת:      וילדה קטנה, מה היא תעשה בעולם הגדול הזה. זה הפחד ולכן את דוחה את זה והולכת סחור סחור. מה מקסימום יקרה ? מה זה ידרוש ממך ?

ענת:      להיות אני.

טובי:     וואוו. זה אומר מה ? את רוצה להיות את ?

ענת:      אני חושבת שכן, אני בתהליך

טובי:     נכון, את לא בטוחה.

ענת:      זה אומר שצריכה לוותר על ההרגלים הקודמים, מגשימה את עצמי, מתחברת לעוצמות ולא יכולה להיות ענת הקטנה הפחדנית

טובי:     את יכולה להיות הילדה הקטנה שלך, אבל כשאת זורקת אותה להיות ילדה קטנה של מישהו אחר זה כבר לא תלוי בך, תלוי בהם ובהפכפכות שלהם. את במילא לבד. זה העניין. "אתחבר לעוצמות שלי, אעמוד על שלי". את לא חייבת לעשות את זה. מי יזעק ?

ענת:      רק אני

טובי:     רק את

ענת:      אני כבר לא יכולה לשקר את עצמי יותר ורוצה לחזור למוכר וכבר לא יכולה להיות שם, זה מפחיד אותי

טובי:     מזל טוב. המצוקה הנוראית – כבר אי אפשר לסבול אותה. צריך מספיק להימאס ולכאוב לפעמים כדי שנצא לחופשי ולפעמים דוחים את הקץ עד שבאמת משהו מת בתוכנו. … כמה את רוצה לחכות ? אבל את זועקת ומשלמת את המחיר הזה. ללכת יד ביד, תמיד אפשר לברוח, זה כל הכיף ! בואי תעשי את ההחלטות שנכונות לך. כשאת שם וחווה את הדברים כל התפאורה שונה, אפשר להשתמש בדברים, דברים עולים כל הזמן. מחלת השליטה שלנו – אנחנו רוצים לברר שהכל יהיה טיפ טופ ואז נחיה, החיים אומרים – סליחה, אנחנו לא עובדים ככך, תצאי אלינו. הכל אפשרי. עשית עבודה מדהימה – ראית שאת לא באמת. זה הטריק, למדנו תיאוריות ואנחנו רק הולכים ונהיים יותר מתוחכמים אך התינוקת בוכה והיא אמיתי והיא הפנס שלי

ענת:      כן ?

טובי:     כן, היא הנר שלך, אמנם קצת חנוכה נכנס לנו.

 

גיתי:     היה לי את הבעיה של הרגליים, שלא הרגשתי את הרגליים, שהן כבדות. לא אגיד שרוקדת, אך הרבה יותר טוב. מרגישה שיש לי רגליים, ולא כל העומס על הרגליים.

טובי:     היציבה שלך נראית אחרת. ומה יקרה אם בכ"ז תלכי לרקוד ? יהיה טוב מדי ?

גיתי:      זו לא הסיבה. חוסר זמן

טובי:     נכון. אין זמן לחיות ולהנות. זו תמיד הסיבה. אני מזכירה לך

גיתי:      מאז שמכירה את עצמי תמיד הבעיה של זוגיות הפריעה, להבדיל מענת – אין לי מישהו שיחזר אחרי

טובי:     גם לה אין, אין לך בפנים. מה זה אומר ?

גיתי:      נכנסתי לקורבנות אחרי הרבה זמן שלא הייתי, אתמול, עד מתי תהיי לבד והתחלתי לרחם על עצמי. זה מוכר לי, הלבד הזה, מאז שהייתי ילדה קטנה. חיה הרבה שנים לבד. כ"א, עם כל ההצעות, אמרו לי שאני רוצה להיות לבד. מרתיעה את הגברים. נכנס לי למוח. לא רוצה כבר להיות לבד. מיציתי. היה לי טוב ואני מחפשת זוגיות

טובי:     איך מחפשת ? יושבת בבית ומרחמת על עצמך. נפלא. עוד קצת והדפיקה בדלת תגיע (צוחקים)

גיתי:      מרגישה להוקוס פוקוס. לא עושה כלום. לא יוצאת, לא מבלה מחוסר זמן, חוסר שיעורי בית

טובי:     לוקח כמה שעות לשבת ולבכות על עצמך. איך יקרה מה שאמור לקרות ? הטריק שלך שקוף, את רואה בעצמך

גיתי:      אך לא משתכנעת. נכנסת לאינטרנט, ניסיתי, להכיר גברים דרך אתרים, או שבאמת אני לא מוצאת חן בעיניהם, אולי יש לי משהו

טובי:     מה שחשוב – האם את עושה מה שצריך לעשות. מעבר לזה – זה לא בשליטה שלך. כשאת מדברת על הוקוס פוקוס זה מדאיג, כי זה מראה שעדיין יש לך התנגדות. את לא 100% שם. מה זה הדבר הזה ? מה מפריע לך לעשות כל מה שאפשר לעשות וצריך ?

גיתי:      אני לא פוחדת להכיר, אך אולי זה פחד מסויים שלא מודעת לזה, כי שנים הולכת עם זה

טובי:     אמרת שהלבד מוכר לך מילדות. זה נתון. זה קשה ואפשר לרחם על עצמנו וכואב, אך זה חמים ומוכר כמו נעל בית. עכשיו את רוצה את הלא נודע. סביר להניח שזה קצת מפחיד. מה בדימיון שלך – מה זה אומר לא להיות לבד

גיתי:      להיות עם מישהו

טובי:     איך את רואה את זה ? את עוצרת שם ?

גיתי:      זו הבעיה שלי. אני רואה את עצמי עם בן זוג אך אין מעבר לזה שום דבר. מסך. ראיתי קליפ לפני יומיים, דמיינתי את עצמי עם גבר, אך מעבר לזה – זה נעצר. אין הלאה.

טובי:     כי זה באמת הלא נודע. את לא יודעת איך לדמיין את זה. אני שואלת – האם את מרגישה שעושה כל מה שצריך לעשות ? מה לדעתך צריך לעשות אם רוצים למצוא זוגיות ?

גיתי:      לחפש

טובי:     זה פשוט, זה א'

גיתי:      זה מה שאני יודעת. אבל מעבר לזה….

טובי:     מה הבעיה ? אם את יושבת בבית, זה לא ידפוק לך על הדלת. את צריכה לעשות את הצעד. אני לא יודעת מה עשית. יצאת לדייט, חמישה דייטים. איפה המקום…. האם את מוכנה לעשות את שלך ?

גיתי:      גם כשעשיתי את שלי זה נעצר. אולי אני… ניסיתי ואני מאוכזבת אולי…

טובי:     שמים לב לסוגיה שעולה היום ? לא רצו אותך. אולי את משדרת, אולי לא רוצים אותך. כ"כ מהר. את יורדת על עצמך בכזו קלות ובעצם לך יש דרישות וטוב שאת לא רוצה כל אחד אלא מה שמתאים לך. אבל את רואה רק את האכזבה שלך – לא רוצים אותי ואין לי. אם את רוצה משהו טוב אז צריך לעבוד על זה. ביקשת עזרה ?

טובי:     רצית חברה ואמרנו שצריך לדפוק על מכוניות, זוכרת ? יש לך הרבה חברים. תעשי רשימה. את חצי רוצה לקבל את הדבר הזה ואת עוצרת נורא מהר. תעשי רשימה של כל מה שבידיים שלך, מעבר לזה – לא בשליטתך. לא נעשה את החשבונות של היקום, אבל את לא תיפלי למקום המוכר של הבור של המאוכזבת מעצמי ומהחיים. זה היופי, זו ההזדמנות – את הריפוי/ התיקון לעשות איתך. ספרי לכל העולם שאת מחפשת ועמדי מאחורי הדרישות שאת רוצה. מה את לא עושה ?

גיתי:      אני גיבורה על אחרים, כשאני מכירה בחורים אני אומרת להם שיכירו חברות שלי. ואני בעצמי יושבת…

טובי:     זה המשחק. זה מפחיד כי זה לא נודע. את פוחדת, את מעבירה הלאה ולא מתנסה ומבזבזת המון כוחות. מצד אחד – לעשות וכשזה מגיע, מצד שני – ….

גיתי:      מוציאה אנרגיה

טובי:     סיפרת שגם כשזה מגיע את מעבירה למישהי אחרת

גיתי:      אבל זה לא מגיע אלי

טובי:     כשרוצים משהו – צריך לעשות כל מה שנדרש וזהו. אם את לא – זה אומר דרשיני, תשאלי למה.

גיתי:      לחפש ולדחוף מרפקים ?

טובי:     כן, חיזקת עכשיו את הרגליים שלך, מה יש לחכות ? …. תעשי את המאה אחוז, ואולי שום דבר לא יקרה, אבל תלמדי מלא דברים בדרך

גיתי:      אני לא פוקחת עיניים ולא רואה, במה שקשור לזוגיות

טובי:     נתחיל מזה – מה אישה שבאמת רוצה זוגיות צריכה לעשות. הבנתי שאנשים לא כ"כ יודעים. שכל העולם ידע. רשימה, תעשי וי. תעשי ואולי תתקעי ואז הפחד יעלה ותקשיבי. כרגע זה חסום. את קצת הולכת וחוזרת. וזה לא פלא כי המוכר שלך זה להיות לבד, וכמה שאנחנו רוצים את הלא נודע, זה מפחיד אותנו. אולי מחר תהיה לך זוגיות ותצטרכי לעשות כל מיני שינויים בבית, אני לא יודעת, לא נכנסנו לכל הפחדים. תעשי רשימה ואו שאת עושה אותה או שאת נתקלת בפחד. לא רק לעשות רשימה אלא לעשות, אחד אחד (צוחקים)

 

 

אלרגיות, קדחת השחת והקשר לפחד מהתחדשות

יולי 16th, 2019|0 Comments

"המחלקות הפנימיות וחדרי המיון בבתי החולים ברחבי הארץ סובלים [...]

הצד האפל של השינוי

מאי 24th, 2019|0 Comments

אם יש משהו בחייך שאת רוצה לשנות או שיש [...]

איך להחלץ ממצב של כאב בגוף ובנפש

אפריל 30th, 2019|2 Comments

  לפעמים זה מגיע בצורה של התקף חרדה "באמצע [...]

עבדות (תקועים בבעיות שלנו)

אפריל 24th, 2019|0 Comments

  מתוך שיעור שהתקיים בבית הספר של עוצמת הרכות [...]