"שלום לכן נשים יקרות
רוצה להעביר גם משהו ממני על מה שהיה באירוע ההתנדבות ב 'יד שרה'.
באנו להעביר לכל המתנדבות שם הרצאה וטיפולים קצרים (נענועים) בעוצמת הרכות.
כשהתחלנו לעמוד על יד המיטות ולהמתין בדריכות לבאות,
חשבתי על המקום שהגענו אליו –
יד שרה הוא מקום נפלא ומוכר בכל הארץ כמקום של התנדבות לזולת בכל מיני מצוקות, בעצם מי שבוחרת לבוא אלינו כחלק מהיום הנפלא שהכינו לה
היא גם מתנדבת כדי להעביר את הטוב שבה לאנשים אחרים ואני שעומדת ומחכה לה גם מתנדבת, בעצם מתנדבת למנדבת.
ההבדל בינינו שהיא מתנדבת במקום שכולן רואות את המצוקה ואני מתנדבת למישהיא שאף אחד לא רואה את המצוקה שלה,
רק לאחר שהיא בתוך הטיפול שאני מעניקה לה, פתאום מגלה שיש לה דמעות בעיניים, או מישהי אחרת שלאחר מכן היא משתפת אותי על החרדות שהן מנת חלקה, או על מישהי עם שרירים כואבים או כתף שבור או תאונה שעברה או כל סיפור אחר מהסיפורים הרבים שעלו שם בחדר מלא בנות שבאו בגלים, שהתעצמו מנגלה לנגלה.
כנראה שעוף השמים הוליך את הקול, הקול המדהים של החדר המיוחד שלנו שמעשיר את הטוב הזה שלנו ושלהן ונותן באהבה ובלב מלא שפע של נתינה ללא תנאי, רק קחו, תתמלאו.
עמדנו שם שמונה בנות מהקבוצה היקרה שלנו, אין דברים כאילו בשום מקום וטיפלנו ושוב ושוב ושוב עד שהנהירה פסקה. זה לא מובן מאליו.
אני מודה לכן ולי חברות יקרות שלי
היינו מדהימות, מלאות אנרגיה, היינו השראה לכל השאר,
ותודה לכל הבנות היקרות שאיישו את כל העמדות האחרות: בקבלה, בהפעמות, בהרצאה.
לא יודעת איך זה קרה עם כל כך הרבה נשים באולם אחד,
אבל היה שקט וסדר לא היו דחיפות ולא צעקות והעיקר לא היו אכזבות למרות הלחץ הרב של נשים יקרות שרוצות קצת גם לקבל.
עשינו את זה. היתה ברכה בעשיה שלנו, כולנו יחד באחריות הדדית ונתינה.
המון אהבה וחיבוק"
כתבה: תלמידה שהשתתפה באירוע ההתנדבות שהתקיים ביד שרה בחודש יוני 2017.