טובי אהובה,
לפני כמה שנים, יחד עם עוד חברים מהקבוצה, נכחתי בהכנות לתוכנית טלוויזיה שהשתתפת בה, ובויימה ע״י גבי ניצן, מחבר הספר ״בדולינה״.
ביום הלימודים שהיה לנו שבוע לאחר מכן, ביקשת מאיתנו לשתף איך היה לנו ומה לקחנו.
שיתפתי שהיה לי מאד מרגש להיות נוכחת במפגש של שני ענקים: טובי בראונינג וגבי ניצן. את היבטת בי ואמרת בחיוך: ״מה מרגש בזה? אני רק מתרגשת מזה שאת היית שם״.
הפתעת אותי כ"כ אז, עם האמירה הזו שלך, שמעמידה את האגו בפרופורציות.
והפתעת אותי גם עכשיו, עם המוות הזה שלך, שמעמיד את האגו בפרופורציות. לא תיכננתי שתמותי עכשיו. תפסת אותי ב(עוד) התקפת אגו יצירתית. היו לי תוכניות גדולות בשבילך.
רציתי שתופיעי ב TED העולמי עם הרצאה שיש לה מיליוני צפיות ביו-טיוב.
רציתי שתכתבי את האוטוביוגרפיה שלך, ושהיא תהיה רב-מכר בניו יורק טיימס.
רציתי שתתארחי בכל תוכניות הטלוויזיה הכי טובות והכי נחשבות.
רציתי שהשיעורים הפתוחים איתך ימלאו איצטדיונים.
היו לי תוכניות גדולות בשבילך. רציתי שתזכי לראות, איך אני יכולה לכל החלקים שלי. איך אני יכולה להם. כמו גדולה. יכולה לַציניות. יכולה לַסָפֵק. יכולה לאגו. יכולה לַפַּחַד. "תראי, טובי, אני יכולה" אני קוראת אליך בשמחה, ואת מלווה אותי בחיוך מאחורי. אני ממשיכה, מדדה ונשמרת שלא ליפול, "תראי אותי, טובי, תראי איך אני יכולה!" אני ממשיכה ושומרת על איזון, מסתכלת אחורה מדי פעם, מוודאה שאת רואה אותי, פעוטה מהלכת שכמוני, "תראי אותי, כל מה שלימדת אותי, תראי כמה גדולה אני, טובי, תראי" אני מסתכלת אחורה ולא רואה אותך. אני עוצרת, כמעט נופלת. "טובי?" אני מחפשת עם העיניים, "טובי שלי?" אני הולכת ומתקרבת לאט לאט למקום שבו עמדת "איפה טובי שלי?". אולי השארת לי פתק או סימן. אולי אמרת שתלכי, ולא שמעתי. אולי הלכת לרגע וכבר תחזרי.
אני עומדת. עדיין מחפשת עם העיניים.
אני מתיישבת. יותר מזה שאני לא יודעת איפה את ולַמה הלכת, אני עצובה כי רציתי שתראי איך אני יכולה. בלעדייך. בלי היד שלך. רציתי שתראי.
אני מסתכלת שוב למקום שבו עמדת. אני חשה את הירכיים שלי. אני שמה עליהן את הידיים. אני חשה את הבירכיים שלי. את כפות הרגליים. אני מזיזה קצת את האצבעות. אני מזדקפת. את ראית אותי.
את ראית אותי. ראית אותי, איך אני יכולה בלעדייך. מדדה, כמעט נופלת, אבל יכולה.
אני יודעת כבר שלא תחזרי.
אני קמה והולכת. וככל שאני הולכת, אפילו בלעדייך, אני הולכת יותר טוב.
ואני כבר לא מסתכלת אחורה לוודא שאת רואה אותי. אני רק מתרגשת מזה שאת היית שם.
אוהבת,
מירי