בואו נדבר על פגיעות

בואו נדבר על פגיעות.

הפגיעות הזאת שאנחנו משתדלים כל כך להסתיר, להחליק, לשמור אותה רק לעצמינו אם בכלל.

במשך שנים התרגלתי להיות חזקה ולהסתיר את הפגיעות, את הרגישות שלי.

הסתובבתי בעולם כאילו אני מסתובבת בין זאבים.

הפחד מלהסגיר חלילה את הפגיעות גרם לי לסגת פנימה והרחיק אנשים ממני. האזור הפנימי הרך הזה, שכל מגע בו עלול להכאיב היה מבחינתי מקום שהוא שלי בלבד. שלי לבד.

הפחד מלחשוף את הפגיעות באמת השאיר אותי לבד.

עשיתי דרך. איך שאני רואה זאת היום המוכנות לגעת בפגיעות ולהכיר בכך שהיא קיימת בתוכי- היא אומץ, היא עוצמה.

עבורי להכיר בפגיעות שלי ולחשוף אותה זו דרך להכיר בי ולכבד אותי.

זו גם דרך לאפשר קירבה אמיתית בגובה העיניים.

למדתי שיש לי הכי הרבה מה לתת כשאני מאפשרת לפגיעות להיות חלק. למדתי שהמקום הכי פגיע הוא גם זה שהכי חומל, הוא גם זה שהכי רגיש לכאב של מישהו אחר.

כמה מקום את נותנת לפגיעות שלך? כמה אתה מאפשר לפגיעות שלך להחשף?

כולנו פגיעים עמוק בתוכנו.

אני רואה באנשים שמעזים לבטא את המקומות הפגיעים והרגישים שלהם אנשים מעוררי השראה,

כי להכיר בפגיעות ולכבד אותה משמעו להיות שלם.

כשאני רואה אדם שמעז לנשום לפגיעות שלו, לחוש אותה, להרגיש אותה– אני יודעת שהוא כנראה מאחה משהו שנקרע מזמן, בינו לבינו ובינו לבין העולם. אני יודעת שהוא מרפא משהו בעולם הזה.

מבחינתי זו דרך קטנה ומופלאה ליצור שלום.

באהבה.