הגעתי לעוצמת הרכות אחרי שהייתי בטיפול פסיכולוגי למעלה מ7 שנים, ולאחריו הייתי גם בטיפול בתנועה 3 שנים, כחלק מלימודי טיפול בתנועה שגם עשיתי אז.

הגעתי לראשונה לטיפול אישי עם מטפלת בשיטת "עוצמת הרכות", בהמלצתו של אבי, שלמד גם הוא את השיטה, מכיוון והייתי בקשר בעייתי ומורכב שממנו התקשיתי לצאת. זה זמן ארוך שהייתי ללא מערכת יחסים יציבה בחיי, למעלה מ10 שנים, והרצון והמטרה שלי היו למצוא זוגיות בריאה ומיטיבה. כזו שלא הייתה לי עד היום. 

בהמשך לטיפול האישי, נרשמתי ללימודים להכשרת מטפלים בשיטה, ושם הבנתי שאני צריכה לקחת אחריות על חיי.

שמה זה אומר?

שנפלה לי ההבנה שבעצם כל מה שאני מספרת, רואה, מרגישה, מבינה על החוץ, הוא בעצם בתוכי.

ומכיוון שכך, זה אומר להפנות את הזרקור פנימה ולעבוד עם עצמי ועם הקשיים שהחוץ משקף לי, אבל בעצם הם שלי. 

המשפט -"הכל בתוכי", קיבל פתאום משמעות עמוקה יותר.

כי גם הקונפליקטים שאני רואה בחוץ הם בתוכי, אבל גם יכולת הריפוי או "הקול החכם" / "האמא הטובה". 

"אין את מי להאשים", וגם אין במי לתלות תקווה- במובן הזה "שמישהו ירפא אותי"…

זה לא עוד לספר למטפל על מה קורה לי בתקווה שהוא יבין ויפתור לי את הקשיים, אלא "הסיפור" כל הזמן חוזר אלי ואל ההכרה של איך אני מתנהגת ומתייחסת אלי כמו שהתנהגו אלי בילדות? או איך אני עושה לי את מה שמפריע לי אצל האחר? איך אני עוזבת אותי? איך אני לא איתי? כמו שראיתי שוב ושוב בתוך מערכות יחסים. 

ברור היה לי שזה נשען על דפוסי קשר של מערכת יחסים ראשונית שהייתה לי, אבל האחריות שלי הייתה להיכנס בדיוק איפה שהיה חסר. ולהיות כמו אמא טובה עבורי- עבור הילדה הזו שאולי לא ידעו איך פשוט להיות איתה. שלא הבינו מה היא רוצה , מה היא צריכה? 

אף אחד לא דיבר איתי עד אז במושגים כאלו של אמא טובה. וזה החזיר אותי שוב לקשר שלי איתי, להבין שהילדה הזו באחריותי ולא באחריות של אף אחד. זה מתפקידי לגדל אותה אחרת. לנהל איתה דיאלוג אחר ממה שהיה לי.

בעוצמת הרכות גם פגשתי לראשונה את טכניקת "ההפעמה" (נענוע על מיטת טיפול ).

בתור מי שהגיעה מעולם הריקוד והתנועה, וכל חיי למעשה התעסקתי בקשר אל הגוף במגוון רחב של טכניקות, חווית ההפעמה הפתיעה אותי מאד. היא הייתה כמו תגלית יקרת ערך, כמו פלא, אוצר, חיבור לגוף ולעצמי באופן שעוד לא הכרתי. חוויה כל כך עוצמתית ומרפאה של תנועה ראשונית וטבעית, שאינה דורשת שום מאמץ. תחושה רחמית ומערסלת שמאפשרת לגוף לשחרר ולהרפות. 

וכל פעם זה קורה מחדש. אחרי כל הפעמה אני נזכרת מחדש, כמה זה טוב. כמה זה מרפא. 

אני זוכרת את ההפעמה הראשונה שלי מול קהל. שכבתי על מיטת טיפול ומטפלת מנוסה וותיקה הדגימה עלי את ההפעמה. תוך כמה דק' פרץ ממני בכי, הרגשתי בגוף איך הוא רוצה לעצור, איך הוא רוצה להפסיק, איך הוא לא רגיל או יכול לקבל כל כך הרבה טוב. הוא לא מסוגל. וזה היה לי מוכר מהחיים. הרצון לחבל, להפסיק, למנוע את הזרימה, את מה שקורה, להתנגד. וההבנה הזו דרך הגוף – שכמו שקורה לי בחיים כך גם בהפעמה נחרטה בי עמוק. 

כל אלו, החוויה הגופנית שמחלחלת אט אט לגוף נפש, ההקשבה פנימה אל הילדה ולקיחת האחריות עליה, דורשים זמן והתמדה על מנת לשנות דפוסים והרגלים שהוטמעו בי שנים.  

כיום אני כבר למעלה מ6 שנים במסגרת עוצמת הרכות.

הייתי מטופלת תחילה, והיום אני מטפלת בשיטה, ויש לי קליניקה בה אני מקבלת מטופלים, ובמקביל גם ממשיכה ללמוד ולהתפתח במרכז עוצמת הרכות.

אבל היו לי אינסוף התנגדויות בדרך. 

כי זה מה שהכרתי, וככה התפתחתי. והיתה לי המון ביקורת על הכל-

על השיטה, על זה שאני רגילה לשפה "פסיכולוגית" ולא לכזו… על זה שאולי זה לא מספיק רציני, על כל מיני מחשבות שכל הזמן צצו ועלו וגרמו לי גם לא פעם לעצור את הלימודים.  

אבל כל מה שעברתי היה  חלק מאד משמעותי בתהליך הגדילה שלי, שלא יכלתי לדלג עליו.  

כמו גם, אני רוצה לציין שגם המסגרת של עוצמת הרכות לא ויתרה עלי. היא קיבלה אותי והכילה שוב ושוב את ההתנגדויות שלי. שזה אלמנט הכרחי בטיפול- לצלוח את ההתנגדויות והקשיים שהמטופל עובר בדרך ביחס לטיפול. 

כי בסופו של דבר כל זה הוביל אותי לנקודה האמיתית של לרצות באמת אחרת, לבחור אחרת.

כמו בזוגיות. כי איך שהתנהלתי עד כה גרם לי סבל רב. 

ובסוף, ואפילו למעשה די בהתחלת הלימודים שלי, מצאתי זוגיות. 

מצאתי את בעלי היקר שהיום יש לנו כבר 2 בנות מקסימות. 

ויש לי קשר טוב ובריא.

וזה משהו שלא יכלתי להגיד אותו על שום קשר שהיה לי בחיים.

וזה נס

ממש.

ואני משוכנעת שהמסגרת של עוצמת הרכות בה עזרו לי להביט באומץ פנימה באמת, ללא פשרות, היא זו שהובילה אותי בסופו של דבר אל היעד.

אז אני מוקירה את הדרך והתהליך והמסע שעברתי כי מבחינתי השגתי את הדבר המשמעותי ביותר-

אהבה.