החור השחור שלך – רכבת לאושר

חלק ב' –  המפלצות הפנימיות

בכתבה האחרונה התוודענו לחורים השחורים שלנו. ראינו שהחור, האין, הריק, הוא חלק חיוני מהחיים (חצי הכוס המלאה וחצי הריקה, או יאנג ויין היוצרים את השלם). הבנו שהריק שלנו מפחיד אותנו ועל כן אנו מנסים לסתום אותו בהתנהגויות או בחומרים, שהופכים לא פעם להתמכרות. בכתבה אחרת גם למדנו שריפוי מהתמכרות אינו רק גמילה, והוא כולל שני שלבים. הראשון, קצר-הטווח הוא הגמילה. אבל, אם לא תעבור לשלב השני ארוך-הטווח, של ריפוי הדפוסים שהובילו להתמכרות, לא רק שלא עשית כלום, אלא שאתה גם מסכן את עצמך. רוב האנשים שמתו ממנת-יתר ניסו להיגמל, ניקו את עצמם וכשחזרו למנה שהכירו, הגוף לא עמד בכך והם מתו. כך גם לגבי התמכרות למערכת יחסים הרסנית – דבר נפוץ. אם אתה מתחיל להיגמל ואז חוזר לאותו מצב אתה יכול להיות חולה מאוד. לכן חיוני להגיע לשלב השני, שנקרא לו כאן "לעשות שלום עם החור השחור" – להתיידד איתו על בסיס קבוע, לא חד-פעמית. עליך להחליף את הדפוסים ההרסניים שהתרגלת אליהם, כי בהתמכרות כל המערכת עובדת נגד עצמה. התמכרות עדיין איננה מובנת היום, היא דבר מורכב מגורמים עצביים וביוכימיים, ולא עניין של כוח רצון או עניין פסיכולוגי גרידא. להתגבר עליה אתה זקוק למסגרת תמיכה כמו 12 הצעדים, או עוצמת הרכות, גם בגין הנענוע הפיסי שלה שמנקז רעלים בשלב הגמילה, וגם בגין הכלים הנרכשים להחלפת הדפוסים ההרסניים בבריאים, ולאימוני "כושר לאושר" – כלומר, להכלת הביוכימיה החדשה של הטוב. חשוב מכל לריפוי הוא, ללמוד להרגיש את הרגשות שלנו. גם מכורי הרואין קשים שניסו הכול כדי להיגמל לשווא, מעידים שהדבר "הפשוט" הזה – ללמוד להרגיש את הרגשות שלך מציל חיים.

מהו חור שחור

לחור השחור פנים רבות אצל כל אחד. למשל, חור נפוץ הוא "אני לא מספיק טוב". חור אחר הוא "אני לא רצוי", שיכול להפעיל אדם לאורך החיים. לרוב החור הוא פחד. למשל, הפחד מלהיות לבד, שמוביל להכנסת דמויות הרסניות לחיינו. פחד מנטישה גם הוא יוביל אותנו לעשות שטויות, עד אשר ניכנס לחור שלנו ונעיז לומר "יאללה, ספר לי מה הבעיה שלך…"  החור השחור יכול להתבטא כשעמום, או כאשמה. הוא גם יכול להתבטא פיסית ככאב או כמחלה שאנחנו כל הזמן בורחים ממנה. החור יכול להיות עצב. כזה שכל כך מפחיד אותנו,שאנחנו חושבים שאם ניכנס לעצב שלנו פשוט נטבע. לא נכון! זוכרים? רק דרך הריק מגיעים למלאות. אבל אנחנו לא יודעים את זה. בדרך כלל החורים שלנו מתחילים מהפחד. למשל, פחד שיגלו שאנחנו כישלון, שאנחנו לא באמת יפים, לא באמת טובים ומוצלחים, שאנחנו חלולים. ביג דיל! אז אנחנו חלולים. זוכרים, חצי מלא, חצי ריק? אנחנו אמורים להיות גם חלולים! אתם יודעים שמהפֶּה עד פי הטבעת אנו חלל אחד גדול. וחלילה לנו אם לא היינו חלולים… מתי הופך החור שלנו לבעיה? כשאנו מתכחשים לו. ההכחשה היא הבעיה. החור השחור יכול להיות משהו דק מאוד כמו למשל, הפער בין החוויה האמיתית של אושר לבין הדימוי שיש לנו על האושר. "אני צריך שיהיו לי המון חברים כדי להיות מאושר", או "אני צריכה בן זוג כדי להיות מאושרת (או כמה בתים ויאכטה)", או אפילו הדימוי הפשוט שלהיות מאושרת זה לקפוץ משמחה כל היום ולא להצטרך אף אחד. זהו פער בין האושר האמיתי לבין הדימוי איך אנחנו חושבים שצריך להיות. ואז אנחנו מתחילים לסבול. זהו חור נוראי. אלא שכשאתה לא בורח ממנו ומוכן להיכנס אליו קורה משהו אחר, מפתיע.

מהו החור השחור שלי

מי שעוד לא מבין על איזה חור אני מדברת, מה אני רוצה ממנו, או איך מזהים אותו ואיפה, יש דרך מאוד פשוטה. אם אתה באמת רוצה לזהות את החור שלך, זכור את ההתמכרות. התמכרות היא מכסה לחור. לכל אחד ההתמכרות שלו, בין אם למחשב, לטלוויזיה או לסיגריות. אם אתה באמת רוצה לזהות היכן החור השחור, פשוט עצור את ההתמכרות ליום אחד. טוב, לא נגזים. לשעה. שעה בלי סיגריות ואני מבטיחה לך שתוך זמן קצר הוא מתחיל לעלות, החור הזה, המועקה הזאת, המפלצת הזאת שאנחנו כל כך פוחדים ממנה. הנה היא עולה… אבל כאן קורה דבר מדהים. המפלצת הזאת רגילה שאנחנו בורחים ברגע שהיא רק עולה, או מיד סותמים אותה עם משהו, בגלל שהיא עושה לנו קרניים או קולות מפחידים. כמו הקוסם מארץ עוץ, שהיה כזה קטן, אבל מאחר שהיה תמיד מאחורי וילון ודיבר בקול מפחיד, נדמה היה שהוא כל כך ענק ומפחיד – כך גם המפלצת שלנו. אז תארו לכם את תדהמתה כשיום אחד אתם מחכים לה. אתם פשוט יושבים, לא מעשנים ולא שותים קפה. והנה היא באה. כולה מוכנה לעשות את הקולות המפחידים שלה, ולראות אתכם נסים על חייכם. אבל לא, אתם מחכים לקדם את פניה. שלום, מה שלומך? מרוב תדהמה המפלצת נהיית רכה כמו גור. עיניה כעיני תינוק תם, והיא רק כמהה למעט חום ואהבה, ובתמורה לאלה היא תגלה לך עולם ומלואו. אז מה קורה שם בחור הזה?

מה קורה בחור השחור

זה מוזר אך כשאתה נכנס לחור מבחירה, פתאום אתה מרגיש בבית. רק עכשיו בדיעבד אתה מבין כמה היית בריצה כל הזמן, בהיכון, למקרה שהפחד שלך יבוא וישתלט עליך. כל הזמן ברחת. עכשיו פתאום אתה לא עם רגל אחת בחוץ, אלא כולך בתוכך. אתה מה שנקרא באנגלית fit in לתוך עצמך, שמשמעו גם להשתייך. פתאום אתה שייך לעצמך וכך בעצם לכל מקום. כשאתה נכנס לריק אתה מגלה להפתעתך שהוא ממלא אותך כפי שאף ריגוש וכיבוש לא עשה מעולם. בשלב מסוים בחור שלנו, נפגוש בילד הפנימי. ויותר מזה, בתינוק הפנימי. כמו בובות רוסיות שאתה מקלף, תגיע לילד, ואז לתינוק שפעם היית ועדיין הוא שם בתוכך. אני קוראת לתינוק הפנימי הזה הריק האלוהי. התינוק, שלא כמו הילד, עדיין אינו "מלא", אינו דחוס באינספור מושגים, אמונות, פנטזיות. הוא בעצם הריק האלוהי. הפוטנציאל האדיר שלו אומר שהכול אפשרי. אבל היופי הוא שאתה לא יכול לכוון מה תפגוש בחור השחור. אתה לא יכול לשלוט, לנהל את העניינים כמו שאתה רגיל – "הלו, סוּפֶּר-מֶן איז היר, באתי לתקן את החור השחור, איפה הדליפה?" כמו אינסטלאטור, זבנג וגמרנו. כאן זה לא יעבוד. במקום זה אינך יכול לשלוט. כולם רוצים כל כך להיות בשליטה – והנה כולם איבדו שליטה. הרי מהי התמכרות? איבוד שליטה טוטאלי. כאן בחור השחור אין אפשרות לשלוט – איזו הקלה! כאן אתה לא אמור לעשות דבר ואינך יכול לעשות דבר. זה מזכיר לי מנהרת רחצת מכוניות. ברגע שכיוונת את הגלגל למסלול בכניסה למנהרה, ושמת בניוטרל, אין לך מה לעשות יותר, אלא רק להישאר ולעבור את התהליך, להיכנע לכוחות, למים, למברשות. ופתאום, אתה בחוץ. מבריק וחדש כמו תינוק. כך גם בחור שחור. לא איבדת שליטה כמו בהתמכרות, אלא שחררת שליטה בבחירה, וכל שנותר לך הוא לעבור את התהליך עד היציאה.

קצב ההתרוקנות

הדימוי הזה של רחצה, של ניקוי, מאוד רלוונטי כאן, שכן להיכנס לחור השחור דומה לשאיבת אבק. הוא פשוט שואב ממך את כל חלקיקי האשליות, הפנטזיות והמחשבות האינסופיות העומדות בינך לאושר. כעת נשוב לפרדוקס שרק מהריק ניתן להתמלא, ונראה כי הדבר הגיוני לחלוטין. כשהבטן מלאה, אולם אתה עדיין דוחס אינך מתמלא יותר במובן החיובי, אתה רק מרגיש לחץ או קבס. כך גם המיינד שלנו כה מלא בידע ובמידע, וכל ניסיון לדחוס בו יותר, אינו מביא עמו את האושר. רק מהנכונות להתרוקן ניתן להתמלא. כך גם במערכות יחסים. כשהרצון מלא יתר על המידה לשנות את האחר, לקבל ממנו משהו שאינכם מקבלים, אין הדבר מניב תוצאות עד שנעיז לשחרר, לרוקן את הרצון והלחץ שהוא מפעיל. אזי באופן מפתיע אנו מקבלים לפתע את שרצינו.

זהו פרדוקס לא קל בחיינו שכדי לקבל את שאנו רוצים עלינו בעצם לשחרר את הרצון לקבל. זה אומר שעלינו להתרוקן כל הזמן. אז כמה פעמים נתרוקן? פעם בשנה? פעם בחודש? אולי פעם ביום, כמו המעיים שלנו? אתם יודעים, מעיים שאינם מתרוקנים לפחות פעם ביום מתקשים גם להתמלא ולתפקד כראוי. אבל אולי עלינו להתרוקן כמו הריאות שלנו – כל הזמן? שהרי הנשימה היא החיים. אולי כמוהן עלינו להתמלא ולהתרוקן ברצף? גם המיינד שלנו מתמלא ומתרוקן בריתמוס, ואם אתה פוחד להתרוקן, אל תתמלא. כי אם תתמלא, דע שתתרוקן. אגלה לכם סוד, זה בכלל לא תלוי בכם. זה נקרא לחיות. במוות לא ניאלץ להתרוקן ואף לא נתמלא. התהליך הריתמי הזה הינו פשוט חלק מהחיים, אז כדאי ללמוד להתרוקן בהנאה, בשמחה, בסקרנות. ולא להיתקע עם המחשבה, "מה קרה לי, הרי אתמול הייתי כל כך מלאה! למה התרוקנתי?" כנראה שאת עדיין חיה. אמנם קל לנו יותר עם ההתמלאות, אך אם נלמד להתרוקן בסקרנות, נוכל לחורים שלנו, ואז נוכל לכול. כי אם אתה יכול לריק, אתה מלך המדבר, מלכת השממה. אתם יודעים מה זה אומר? זוהי המלכות האולטימטיבית. זה אומר שאתה מצליח לגעת באושר, לגעת בחופש – לא בגלל שמישהו עשה לך משהו טוב, לא בגלל שכולם אהבו אותך לחמש דקות ואחר כך אתה כבר לא מרגיש זאת – אלא מכלום, מהמדבר, מהריק שלך.

העולם שלנו  דחוס ומלא. אם אתה יכול להיות מלך המדבר, בלי לפחד מהריק שלך, אתה רק

פותח את הדלת ומיד אתה מוצף במידע, בעיסוקים בבידור – ואז אתה יכול ליהנות מהכול. העולם כולו שלך. אבל בכיוון ההפוך זה לא עובד – כל עוד אתה פוחד ובורח מהריק שלך, כל המלאות והדחיסות לא תמלא אותך לעולם.

החור השחור ביקום

תארו לכם להיות שלמים, לבוא לכל דבר עם המלאות ועם הריק. גם לזוגיות, לא לבוא כחצי, שזקוק למילוי. כך במערכות יחסים בכלל, עם הילדים, למשל, לא לצפות שהם ימלאו את החורים שלנו. הם לא יכולים, אף אחד לא יכול. לבוא שלמים, עם החור שלנו. כך גם להורים שלנו, לבוא בלי הקורבנות של "עשיתם לי כך וכך". ההורים נתנו לך מתנה – ההורים נתנו חורים. והנה דווקא החורים שלנו יכולים למלא אותנו. מה יכול להיות יותר טוב? כל הזמן חשבנו שכשלא יהיו חורים הכול יהיה טוב. כשנמלא את הכול ונסתום את הכול, אז נהיה מאושרים. מצחיקים אנחנו. תמיד יש חצי ריק ותמיד אמור להיות חצי ריק. תמיד יש חורים שחורים – גם ביקום יש חורים שחורים. ואגב, ביקום יש להם מטרה חשובה, גם כאן הם "שואבי אבק". זוכרים את מנהרת רחצת המכוניות? גם ביקום יש מנהרות רחצה. מדענים החלו להוכיח שיש מה שנקרא worm holes  – אלה מעין מנהרות שעשויות להיות באורך של גלקסיה או שתיים. בקצה אחד הם מחוברים לחור שחור, ששואב חומר ואוכל הכול לתוכו, ובקצה האחר הם מחוברים לחור לבן, שעושה בדיוק את ההיפך – פולט חומר. ממש מערכת עיכול. איזה עולם מדהים, לכל דבר שימוש ומטרה. אז לא צריך לפחד ולחשוב "כשלא יהיה יותר, אז יהיה טוב".

אבל בואו נהיה ריאליים. זה נשמע יפה בתיאוריה. אולם פעם הבאה שתחושו חור שחור נפער, תקפצו פנימה בשמחה? לא נראה לי. כשהמפלצת (המועקה בחזה, החרדה, או כל ביטוי אחר שלה) תעלה לפתע עם מלתעותיה, תברכו אותה בהתלהבות? סביר שלא. טבעי שנרצה לברוח, לא לראות ולא לשמוע, לסתום בכל דרך אפשרית. וזה שקראנו כתבה על חור שחור לפני שבועיים, ממש לא מעניין אותנו באותו רגע. אז איך בכל זאת ניתן לעזור לכם לא לפחד להיכנס לחורים הללו? אם אגיד לכם שהחור השחור מרזה, תסכימו להיכנס אליו? רוב הנשים יסכימו מיד, גם אם יכאב. אוקי, אז זה עובד, ואתם יודעים מדוע? בגלל שכאשר אנחנו מוכנים להיכנס לחור השחור, אין לנו צורך להכניס לשם חומרים מיותרים, מזון מיותר וכדומה. ואם אגיד לכם שהחור השחור מצעיר, זה יעזור לכם להיכנס אליו? אז הוא מצעיר. כי כשאתה מוכן להיכנס אליו אתה לא רץ כל הזמן. אתה לא בורח, לא מנסה לסתום אותו בפעילות יתר. מחקרים הוכיחו שפעילות יתר מזקינה, והתמכרויות על אחת כמה מזקינות אותנו טרם-עת וגובות לא רק את הדופאמינים שלנו, אלא את החיוּת והחיים עצמם. זוכרים, גם אמרנו שבחור השחור נגלה את התינוק הפנימי שלנו – המקור הצעיר ביותר שלנו.

רק רגע

אם אמרתי שאין צורך לפחד מהחור השחור שלנו כי הוא מרזה ומצעיר, זה עדיין לא משכנע את כל הגברים לרוץ לכיוון המפלצת. אז אם אגיד שהחור השחור יעשה אתכם עשירים, זה יעזור? טוב, את זה לא אגיד. אבל חשבו על זה לרגע. כשאתה מפסיק לרוץ כל הזמן, לברוח מעצמך – מצב של לחץ – ואתה פתאום עוצר, נכנס פנימה ומקשיב, אתה מתחבר לאינטואיציה שלך, לקול הפנימי שלך. למקום שיודע מה טוב לך, מה אתה אמור לעשות בעולם הזה, מה הייעוד שלך. שם אתה מתחבר ליצירתיות שלך, והיום בלי יצירתיות אי אפשר להיות עשירים. כך שהתיידדות עם החור השחור יכולה רק להעשיר אותנו בדרך זו או אחרת. הרי לנו לפחות 3 סיבות טובות להיכנס לחור השחור. ושלא תבינו לא נכון, זה לא שאנחנו צריכים לשבת עם החור כל היום. גם לא חייבים לשבת. הרי אמרנו שלעיתים זה לוקח זמן. כך שאתה יכול לתפקד ולעשות הכול, אך יש איזשהו שקט פנימי כשהחלטת שאתה מפסיק לברוח ויהיה אשר יהיה. אתה פשוט נכנס לריק, למנהרה, עד שיתגלה לך מאיפה ואיך יוצאים.

אז איך נכנסים לחור השחור? מה הכתובת שלו? זכרו שאם אתם רוצים למצוא אותו, הוא עולה רגע לפני הסיגריה, רגע לפני הקפה, או האוכל, או הריב הקבוע עם בן הזוג, או כל פעילות כפייתית אחרת. אז בואו רק נדחה את הפעולה לרגע, רק לרגע. כאן ברגע לפני, משהו עולה. המקום הזה שאתה רוצה לסתום עולה. ברגע הזה יש הזדמנות, קח טרמפ. ואל תעשה דבר, אל תסתום, אל תברח. פשוט תרגיש כל מה שיש. זוכרים? יש איבוד שליטה, ש"קורה" לך בלי שאתה בוחר. ולעומת זאת יש צעד מדהים שנקרא היכנעות, או שחרור שליטה כאשר אתה בוחר לשחרר שליטה ולבטוח… תהיה מאוד מופתע ממה שקורה.

מפתיעים את החורים

עכשיו אנחנו רוצים לשאול לא רק איך למצוא את החור השחור כשהוא עולה, אלא איך למצוא אותו כשהוא לא עולה. במקום לחכות שהוא יבוא ויפחיד אותנו – נלך אליו. זוכרים? הוא כל כך מופתע, כל כך נפעם. מה, אתה בא לבקר אותי? אתה בדרך כלל בורח מפניי. כאן בתדהמה שלו, מתרחשים הנסים. אז איך נמצא את החורים השחורים שלנו, על מנת שאנחנו נחליט מתי לבקר בהם, במקום שהם יפתיעו אותנו? פשוט נלך למקומות של הקיפוחים הרגילים, הקורבנות הרגילה. המקום הזה של "אין לי מספיק", "לא מגיע לי", "למה אני?", וכו'. שם נמצאים החורים השחורים שלנו, האוצרות שלנו. בתוך זמן קצר של תרגול, של "ביקור חורים" רגיל, אתם מתחילים להבין שזו המתנה הכי גדולה, הכי גאונית של החיים; שזה שהחור השחור תמיד שם, אומר שתמיד יש לך גישה לאלוהי. תמיד אתה יכול לגעת באושר. תמיד אתה יכול לגעת בחופש היחיד שקיים – בשלמות מכלום, לא ממשהו. וזה נורא מפחיד כי פתאום אתה מבין שיש דבר אחד שאתה באמת לא צריך – שמישהו אחר יעשה אותך מאושר. הוא במילא לא יכול. רק לך יש את מה שצריך, כי הריק נמצא אצלך והוא הדרך למלאות. זה נורא מצחיק, שאתה יכול לחפש את עצמך בהודו, בתאילנד, או בגליל. אתה יכול לחפש את עצמך בתפקיד כזה או אחר בחיים. אבל, המצחיק הוא שרק בריק, רק באַין תמיד תמצא את עצמך שוב ושוב. לא צחקו עלינו? לא עולם נחמד? אז נותר לנו רק לעשות שלום עם החורים שלנו, ולהתפעם.

לפגוש את החורים השחורים שלנו זו מיומנות שניתן לפתח בדרכים שונות.
הטיפול של עוצמת הרכות מלמד אותנו בצורה עמוקה ויסודית להקשיב פנימה, לגוף, להיות עם הרגש, תחושה ולשוב להיות איתנו במלאות.

שתי אפשרויות שיכולות להתאים לך:

1. אישי – טיפול פרטי בקליניקה לימודית. פרטים כאן >

2. קבוצתי – סדנת בסיס בת 3 מפגשים "סודות הגופנפש". לפרטים כאן >

שאלות? נשמח לענות: 052-8336980