לאור הניסיון שצברנו בעבודה התנדבותית עם קהל נפגעי טראומה: בבית חולים תל-השומר עם נפגעי הלם קרב, עם תושבי קריית שמונה במלחמת שלום הגליל השנייה, עם מפוני גוש קטיף, עם נפגעי פעולות טרור, החלטנו להציע כלי זמין להפגת חרדות וטראומות לשימוש ביתי - שיטת עוצמת הרכות.
אנחנו עורכים מפגשים עם תושבי עוטף חבל עזה ומלמדים אותם להשתמש בטכניקות נענוע בשיטת "עוצמת הרכות". כלים אלו, של עזרה ראשונה, מסייעים מיידית לאדם הקופא כתוצאה מאירוע טראומטי. הנענוע, ככל שהוא סמוך לאירוע, מצמצם את אפקט החרדה והטראומה ומביא לרגיעה.
מפגש עם דרך טיפול שהיא בעצם דרך חיים – לא חלילה, המטפלים לא מטיפים לאמונה עיוורת או מלאה בשיטתם, אינם משכנעים שזו הדרך היחידה , אינם משווים לדרכים אחרות...
פגשתי מטפלים שהם בראש וראשונה בני אדם, מדברים בגובה העיניים מתוך הלב ואל הלב, מספרים בפשטות ובצניעות את דרך עבודתם בשקיפות מלאה, מסבירים את העקרונות במילים ברורות ובהירות לכל נפש, מאמינים במה שאומרים ועושים וכמובן מדגימים ואף מלמדים על קצה המזלג. מאפשרים לך המשתתף בפגישה לשמע על, לחוש את ההתלהבות והמסירות ולחוות את הטיפול עצמו.
המפגש היה מורכב מהסבר ממצה על הדרך, על ד"ר טובי בראונינג מפתחת הדרך וכן משולב בסיפורי חיים על הישגי הטיפול במקרים שונים ומגוונים.
חלק שני של המפגש היה הדגמה של דרך הטיפול וחלק שלישי וחוותי ביותר היה התנסות בדרך הטיפול הן כמטופלת והן כמטפלת.
המפגש מומלץ מאד כי הוא מזמן חוויה חיובית, טיפול שכולו נעימות ללא כל כאב, טיפול של קבלה ונתינה שאף היא קבלה.
המפגש מומלץ מאד כי בימים אלו של מתיחות יומיומית ותחושה של אובדן שליטה בנעשה איתי ועם משפחתי – הוא מאפשר יצירת כוחות ורוגע פנימיים ומראה שיש לי, לך, לנו יכולת לשלוט על המתרחש בחיינו.
המפגש מומלץ מאד כי יצאתי ממנו מחויכת, עם הרגשת שמחה וכן ידיעה שאוכל ליהנות מ"עצמת הרכות" על פי המינון והעוצמה בה אחליט.
זו זכות גדולה עבורי לשבח את הפעילות העוצמתית והנדיבה שלכם במרכז מרש"ל לעיוור המופעל ע"י עיריית ת"א.
מזה שנה וחצי-מאז הקבוצה הראשונה שהופעלה ביוזמת סוזן דיין-רונן-סימונה ואורי (כולם כוכבי על ואנשים נהדרים!!) ממשיכה העמותה שלכם לאמץ את מרכזנו ברציפות.
קשה לתאר במילים את התחושה החיובית;האופטימיות ועוצמת השלווה שאתם מעניקים למטופלים:הראייה להצלחתכם היא הביקוש הגדול להצטרף למעגל הנהנים מן הטיפול בהפעמה.
עבור לקוחותינו-בוגרים עיוורים ולקויי ראייה כאחד-המגיעים למרכז כדי לשאוב עידוד נחמה והנאה, קבוצת המטפלים של עוצמת הרכות היא בהחלט "היהלום שבכתר":נתינה טהורה מלאה ברצון טוב ואנושיות.
תודה מיוחדת לכל פעיליכם המופלאים אצלנו; ותודה גדולה לארז שעשה עבודה עם כל הנשמה ועם מלוא המקצועיות
במסגרת השירות ההתנדבותי לקהילה של מרכז "עוצמת הרכות" השתתף בשנת 2005 צוות של תלמידי המרכז בפרויקט טיפולי בבית חולים סיעודי-גריאטרי הרצפלד בגדרה. הפרוייקט נמשך כשמונה חודשים ונעשה בהנהלתו של פרופ. גינדין.
כיצד השפיעו הטיפולים בשיטת "עוצמת הרכות"
על מטופלים בביה"ח הרצפלד, ועלי
מאת: מירי כהן
במהלך 4 חודשים התנדבתי בביה"ח הרצפלד וטיפלתי בשני מטופלים. תקופה זו הוגדרה כ"התנסות המשך" להתנסות קודמת של קבוצת מטפלים של "עוצמת הרכות" בביה"ח, שנמשכה גם היא כ- 4 חודשים וכללה טיפולים פעמיים בשבוע, לשני חולים אלו, ולחולים נוספים.
גולת הכותרת של "עוצמת הרכות" היא הריפוי ההדדי. כשטיפלתי במטופלת א', חולה בטרשת נפוצה המרותקת לכסא גלגלים – ראיתי את הנכות הרגשית שלי. כשטיפלתי במטופל ב', מכור לסמים שנדקר בראשו ע"י סוחר סמים – ראיתי את ההתמכרויות שלי ולאן הן יכולות להוביל אותי. עם הראיה הזו טיפלתי באנשים אלו, וכמו מים זורמים, לא תמיד היה ברור לי מי מטפל שם במי. אני בהם או הם בי. בכל אופן, יצאנו שלושתנו מכל טיפול עם עוד ועוד כוחות חדשים לחיים שלנו.
צמחתי שם, בהרצפלד. גדלתי, התבגרתי. גם כמטפלת בשיטת "עוצמת הרכות" וגם, ובעיקר, כאדם.
מתוך דברי סיכום של מטופלת א'
אישה בת 60, חולה בטרשת נפוצה כ- 20 שנה שנמצאה בביה"ח הרצפלד כשנה (היא מכנה את המפגשים הטיפוליים "שיעור"):
"... אני חושבת על 'עוצמת הרכות' כשאני מציירת. השיעורים שלכם נתנו לי הרבה. השיחות שלכם. הכל הכנסתי לציורים שלי. כל התגובה שלי, כל היחס שלי. בהתחלה הייתי עצבנית נורא אבל לא יכולתי להגיד מילה, פשוט ישבתי בשיעורים. אבל עכשיו אני זוכרת מה זה 'אני'. הייתי מורה, גננת. מה זה איתי 'בושה וחרפה' ?! אני צריכה להראות את עצמי ובשיעורים של הציורים אני משתדלת ומתנהגת יפה, זריז מאוד, ואח"כ את באה לקחת אותי. אני הכל מעבירה אליך, את המצב רוח שלי, מדברת בצורה פשוטה כמו עם חברה. אוהבת אותך ואוהבת אותי. טוב לי מאוד ב- 2 השיעורים... אני רוצה שאתם תמשיכו... זה השיעור היחיד שנותן לי משהו, שאני אוהבת, שפה אנחנו מדברים".
ההשפעות של הטיפולים עליה כללו:
שיפור במצב פצעי הלחץ
שיפור במצב הרוח ובעור הפנים
קבלת המחלה שלה ומצבה
הכרות עם עצמה ועם היכולות שלה
שיפור בתחום הציור
הפחתה בהתקפי העצבים של המחלה
מטופל ב'
בן 48, שנמצא בביה"ח הרצפלד 6 שנים, אמר בסיום המפגשים שלנו:
"'עוצמת הרכות' נתנה לי רוגע. עשתה לי טוב בנשמה. מרגיש טוב, כיף לי. שמתי לב שפתאום יכול להיות לי טוב. יש אור בקצה המנהרה – מה שלא היה קודם... יש לי המון מה לספר לבני הנוער... "
בין ההשפעות של הטיפולים בשיטת "עוצמת הרכות" על מטופל ב':
שיפור הקשר עם בני המשפחה
שיפור בתיקשורת המילולית
הפחתה בעישון סיגריות
רגיעה בנפש, גמישות ורכות בגוף
שיפור במצב פצעי הלחץ
חיבור לגוף ול"אני"
שני המטופלים נמצאו בביה"ח משום שסבלו מפצעי לחץ. במהלך 4 החודשים קטנו פצעי הלחץ ונפתחה בפניהם האפשרות לצאת מביה"ח.
תהליך אישי וסיכום
כסיכום, חשוב לי לציין את הנקודות המרכזיות שבהן ראיתי השפעה של הטיפולים ב"עוצמת הרכות" על המטופלים בביה"ח הרצפלד, ולהעביר את המסר מדוע מומלץ להשתמש בשיטת "עוצמת הרכות" ככלי תומך בבתי-חולים:
• "עוצמת הרכות" מחזקת ומזרזת כל תהליך רפואי.
• מטופלים בשיטת "עוצמת הרכות" רגועים יותר ופתוחים יותר למגע ולקבלת סיוע.
• השיפור שחל בשיעור הציור של מטופלת א' מדגים את השיפור שעשוי לחול בכל טיפול או עיסוק מקביל.
• "עוצמת הרכות" עוזרת לאיזון הורמונלי ומעודדת יצור אנדורפינים וסרוטונין – מה שמחזק תהליכי ריפוי ושיקום.
• "עוצמת הרכות" טובה במיוחד לחולים בכיסאות גלגלים משום שהיא מחברת את פלגי הגוף ויוצרת תחושה של שלמות.
• ההפעמה עוזרת לנגמלים מסמים משום שהיא מדמה את תחושת הריחוף שיוצר הסם. היא תורמת לתחושה הטובה בגופנפש ולקבלה עצמית, ובמקביל להפחתה בחומרים המטשטשים כל זאת, כמו סמים, סיגריות ושתיקה.
במהלך 4 החודשים בהם טיפלתי בשני המטופלים בביה"ח הרצפלד חלו שינויים משמעותיים אצל שלושה אנשים:
מטופלת א' חיזקה את כוחות החיים שבה, החלה לראות מי היא באמת, הנעורים ועור הפנים המתוח שבו אליה, היא החלה לצייר בפראות, חזרה לצחוק ולהצחיק. התקפי העצבים של מחלתה פחתו, הכעס על בעלה שנטש אותה – שכך, ופצעי הלחץ נסגרו.
מטופל ב' החל לבטא את עצמו בעוצמה. גופו ונפשו התרככו והתגמשו. הוא החל להכיר ברגשות שלו, לבטוח בתחושות שלו. הוא גילה את הטוב, למד איך לעשות לעצמו טוב והביע רצון עז ליצור קשר עם אנשים בני גילו ועם בני משפחתו.
ואני... פצעי הלחץ של הנפש שלי, שהיו עד למפגשים האינטימיים עם א' וב' חבושים וחבויים, זכו
לאוורור וריענון. ראיתי את העצלנות שלי, את הפחד מאינטימיות, את החיפוש המתמיד אחר הדלת, אחר המסדרון, המחשבה המוכרת: "רק לא להיות פה", "הלוואי שלא יבואו לטיפול", "שיגמר כבר הטיפול הזה", חוסר החמלה – קונפטי צבעוני של גילוי עצמי התפרץ אל האור דווקא בכל פעם כאשר כן העזתי להיות שם. להביט, לתשאל, לגעת, לחייך, להציע הצהרות חיוביות, להתרגש, לסמוך על הכלי הטיפולי אשר בידי, ופשוט להיות איתם.
"איזו מחלה נוראית יש לה, איזו מסכנה", בכיתי לנוית (השותפה שלי) על הכתף, במרפסת ביה"ח, והדמעות, הדמעות היו של הערצה בכלל, על שמחת החיים של א', על כוח הרצון שלה, על האהבה העצמית שלה.
"איך הוא עשה את זה לעצמו, איך ??" זעקתי בתוכי כל פעם כאשר ראיתי את מטופל ב' מוטל כמו גופה מקופלת בתוך שק, כאשר העלנו אותו במנוף אל מיטת הטיפולים. אדם שעבד, שניהל, שהזיע, שפרנס. אב לשבעה ילדים. שבעה ילדים. ומכור לסמים. ואיזה מסע אדיר הוא עשה מאז, ועד עכשיו – להיות מסוגל, סוף סוף, להתחבר אל הרגשות שלו ואף לרצות לשתף אותם עם מישהו אחר.
המושג "תרומה לקהילה" התחדד אצלי. חשבתי שה"קהילה" היא המטופלים בהרצפלד, וגיליתי שהקהילה היא אני. האם עלי להידקר פעמיים בראש או לחלות בטרשת נפוצה כדי ליישם את העוצמות שלי ?! המפגש שלי עם שניים אלו שחוו חוויות קיצוניות, והמפגש עם התהליך המרגש שעברו, עם כוחות הנפש החיוביים שלהם, הדגיש בפני את יכולת הבחירה שלי.
האם אני מוכנה באמת לתרום לקהילה ? האם אני מוכנה באמת לתת מה שיש לי ? האם אני מוכנה באמת להיות עם אנשים ולמען אנשים ? האם אני מוכנה להיכנע לדרך שנשלחתי לעשות אותה ? האם אני מוכנה לעשות את השירות שנועד לי ? כן או לא ? מה צריך לקרות ? מיליון אנשים מחכים לשמוע את הקול שלי, את הסיפור שלי, את השירה שלי. מיליון בני אדם מחכים למגע שלי, למילה שלי, לכישורי המשחק שלי, ליכולת הכתיבה שלי.
בורכתי. אבל אני... אני יש לי מחלה אחרת, שכבר אין לאלה מהרצפלד, והיא מחלה נוראית ומשתקת אותי לכסא הגלגלים הפרטי שלי: פחד. האם צריך לקרות לי משהו כ"כ נורא כדי ששום דבר כבר לא יפחיד אותי, או שאולי הנורא מכל כבר קרה לי, והגיע הזמן לצאת לדרך ?! ...
