איך הפכה האישה לגבר - טובי בראונינג

 

בספר:

איריס יוטבת: "אני שמחה להמליץ על ספר מקורי העוסק ללא פחד באוורור של פינות אפלות ובעדויות ואמירות נוקבות... ריפוי באהבה לטובת האישה, הגבר והעולם כולו".

 

דבר אחד בטוח! אחרי שתקראו ספר זה, לא תראו עוד את העולם כפי שראיתם אותו עד כה! 

 

להשיג בחנויות (המפיץ: שרף) או ישירות מההוצאה: מרכז עוצמת הרכות.

מחיר הספר - 59 ש"ח כולל משלוח (במקום 69 ש"ח).

ברכישת ערכת שני הספרים של ד"ר טובי בראונינג - מחיר מיוחד: 109 ש"ח

להזמנה:  office@holistic-pulsing.com

 

עדויות נוספות של קוראים על הספר "איך הפכה האישה לגבר"

"כל כך הרבה ריפוי ועוצמה טמונים בספר המופלא הזה. בין דפיו פזורות נורות אינסוף המסמנות את הדרך חזרה הביתה, אך גם כאן כמו באגדות יש לעבור קודם דרך כל פינה חשוכה. עלי להודות – הקריאה בו לא הייתה לי קלה, אך גם המציאות המשתקפת ממנו איננה כזו. הוא אוטנטי ואינטנסיבי! כמו החיים הלא פעם קשים לעיכול ולהכלה. ובכל זאת, ככל היצורים הכמהים לחיים, מצאתי את עצמי שבה ולוגמת ממנו אמיתות צורבות, ומתרככת, מתעגלת ומתרפאת.

היו לי רגעים של זעם גדול בעת הקריאה, בעיקר בתחילה, היו רגעים של ייאוש עמוק – איך בכלל אפשר לתקן? המצב הרי כל כך נורא. היו רגעים של חיוך ורגעים של התרגשות ובכי מלווים בתחושה שהחזרה הביתה זמינה ואפשרית גם לי. אין ספק שהספר הוא מהפכה. המטוטלת האנושית נעה מן הקוטב הנקבי אל הקוטב הזכרי בדרכה אל קו האמצע והספר הזה יסייע לה בכך. הכאב הנוקב שבו, האהבה הגדולה לאמא אדמה ולברואיה, הרכות והחמלה האינסופית לא יותירו איש אדיש לו. כל מי שיתמיד בקריאתו יופתע לגלות בפנימיותו את כל מה שדימה כקיים מחוצה לו – את המלחמה וההרס, את הכפייה והרודנות, וגם את האהבה והרכות, הקבלה העצמית והחמלה האנושית... אני פגשתי בתוכי את כל אלה ואת שורשי ואת משפחתי"

 

"עם קריאת הפרק על העוצמה, הבנתי שגם אני מתרצת את הפחד ממימוש הפוטנציאל והעוצמה שבי ב: "אני לא נראית מספיק טוב, עורי לא חלק, גופי לא מתוח וכו'...וכו'... כאילו שכאשר אהיה "מושלמת" לא אפחד לממש את עצמי. עלה בי גל של התרגשות. הרגשתי בזמן הקריאה כאילו אמא שלי, ששנים התכחשה אליי, שוב מכירה בי, ואומרת לי בחיבוק עוטף ואימהי: את בסדר כמו שאת, ילדתי, הנה אני כאן שומרת עלייך, ואוהבת אותך תמיד..." אני קוראת ובוכה... הנה הדרך הביתה, סוף סוף... הנה ההצלה לנשמה של אחותי אשר פחדה מנשיותה עד מוות, תרתי משמע. אני קוראת ובוכה... חלקי הפזל מתחברים, הסתיימו ימי התעייה. אין עוד "צריכה להוכיח", אין עוד "צריכה להרגיש אשמה" על חוסר תשוקתי לספורט, לתחרותיות, לטיפוס בסולם הדרגות המעמדיות, על החלטתי להיות בבית שנתיים עם תינוק חדש.

הנה מישהו נותן שֵם לכוחות אשר קורעים אותי החוצה ופנימה, ולרגשות האשם הנלווים אליהם, ולקושי הגדול מכולם עבורי, גידול הילדים. הנה עוצמתי הדחויה... הנה שלוות הנפש, משאת נפשי... אני גדולה, אני דולה, אני מרפאה, אני מכשפה, אני חכמת הכפר..."

 

“כגבר, הספר הדהים וזעזע אותי. כבר זמן רב משגעת אותי הגישה של נשים לדיאטות. כמעט כל הנשים שאני מכיר רזות ובטח שלא שמנות (אולי מלאות אבל בטח לא שמנות-יתר) ולמרות זאת רובן ככולן בדיאטה תמידית. אותי זה תמיד הצחיק, שנשים שלרוב צריכות להוסיף כמה קילוגרמים עוד חושבות שהן צריכות לרזות ולעשות כושר מטורף... הספר ממחיש עד כמה החברה מושפעת ממודלים סביבתיים מעוותים ומסביר כיצד הגענו למצב, שבו אישה שנראית מצוין מתחילה להתלונן, שהיא שמנה מדי, שהאף שלה ארוך מדי ושיש לה שערות (שאני בקושי יכול לראות עם זכוכית מגדלת). הרי מה שחשוב זה שמחת החיים וזה מה שמביא את היופי האמיתי"

 

"התרגשתי מאד לקרוא את סיפורך האישי בסוף הספר. האומץ והנחישות ללכת עד הסוף מעוררים בי התפעמות גדולה. ככל שקראתי יותר ראיתי כמה אני נותנת לחוץ להשפיע על הפנים שלי. כמה אני שופטת את עצמי ומלקה אותי בהרבה מצבים בחיי. הבנתי שאין איזון בין הנקבי לזכרי. אחרי שגמרתי את קריאת הספר התעורר בי צורך עז לאכול. אכלתי. אני לא צריכה יותר להילחם עם עצמי כל החיים. והנה, הפלא ופלא, מאז שהפסקתי להילחם מצאתי איזון חדש, ובמקום לעלות במשקל, באופן טבעי ירדתי במשקל. והעיקר שיש לי גוף בריא ואני אוהבת כל חלק בו"

 

"אני קוראת: "אל נא נתפלא אם המסע בספר יהיה לעיתים קשה, וחלקים שונים בנו אולי ירצו להתנגד..." ואני צוחקת לעצמי: איזה להתנגד? קלי קלות! הרי עוד מזמן, כששמעתי את שמו של הספר, ידעתי שזה בדיוק הספר בשבילי, וכל כך שמחתי. ואכן זו הייתה התחושה שלי מקריאה בספר, עד... פרק 4 – שם כבר לא יכולתי יותר. תיאורי הסרטים, והילדים הרוצחים, נתנו לי כזה אגרוף בבטן, שהחלו כאבי בטן שנמשכו יומיים. די!! די!! טענתי שהכתיבה מהירה, תוקפנית, חסרת-סבלנות, בלתי מתפשרת וכן – זכרית, וכעסתי נורא. ואני כועסת מאוד, ואוהבת אותך מאוד, שעשית לי כזה דבר שפוגע בדיוק במטרה, בבטן הרכה, ושמעורר את הרצון להיות מודעת, להשתנות ולשנות. אני קוראת בספר ומרגישה גאווה עצומה באמא שלי ובעצמי. אמא שלי חינכה אותי לקחת אחריות על כל מה שקורה לי בנוגע לגברים ובכלל. זה הרי כל כך משעמם ולא פורה להאשים אחרים. מהקריאה בפרק על הווסת הבנתי לפתע משהו מאוד מהותי ביחסים ביני לבין בעלי. נדמה שאני, באופיי, במהירות שלי, בתחרותיות ובשליטה, לוקחת עליי את התפקידים הזכריים בתא המשפחה הקטן שלנו. בעוד שהוא באופיו, באיטיות שלו, בהקשבה, בהפנמה, לוקח עליו את הרוך הנשי. עכשיו אנחנו מתחילים להתאזן, וקורים כל כך הרבה דברים מצחיקים עד כדי כך שביום שבת הוא התעורר, לקח אחריות, טיפל בג'חנונים, בביצים הקשות, ברסק עגבניות, הזמין אורחים, ארגן ארוחה, רחץ כלים, סחט לכולם מיץ תפוזים, בעוד לי נותר להמשיך לנמנם ולהתפנק ולשאול שאלה שאופיינית לי: "תגיד, אתה יכול לתת לי איזה משימה לעשות?", ושנינו פרצנו בצחוק, זה היה כל כך כייף. זה ממש עושה לי טוב שאת מביאה כל כך הרבה מחקרים בספר, כיוון שהאמת היא, שאיך ששמעתי את שמו של ספרך החדש פחדתי שיתלו אותך! אני שמחה לגלות שאת לא לבד, ואיך באומץ את גם לא מפחדת להראות את זה. נדמה שכל אחד מהמחקרים מוסר מסר על פן אחד, בעוד שאת מקשרת הכל בגישה הוליסטית, אבל טוב לראות שרבים אחרים כבר החלו באיזשהו תהליך לשבירת המוסכמות"

 

"יש רגעים בספר שההעמקה אל האמת הייתה לי כואבת מדי. הפרק הרביעי סוקר סרטים אלימים ומראה איך התמכרנו אליהם. הכאב שלי היה כפול: הבנתי פתאום שהספר לא נכתב רק עלי אלא על תרבות שלמה, וכן, שההתמכרות הזו לאלימות ולכאב לא מתבטאת רק בצפייה בסרטים אלימים אלא כמעט בכל אמצעי המדיה ובכל המסרים הויזואליים שעוטפים אותנו. נתתי לבטן שלי לכאוב כמה ימים, ורק אז יכולתי להמשיך ולקרוא. ואז הבנתי שהסגולה של הספר היא, שהוא לא משאיר אותך לבד עם האמת על הרצפה, כואב ושותת דם. הספר מראה שאפשר גם אחרת, לא רק בתיאוריה אלא הלכה למעשה. הוא משובץ בתרגילים, לנשים ולגברים, שמטרתם להתאהב מחדש בזכריות, בנקביות, ולחבר ביניהם, לאזן ביניהם מחדש. עבורי תרגול התרגילים היה חדווה אמיתית"

 

"קרה לי דבר שריגש ושימח אותי עד בלי די – בשבוע האחרון הייתי במחזור והתמקדתי יותר בקריאת הפרק בנושא. בכל הימים הללו חשתי בהנאה את הזרימה של הדם יוצאת ממני, זו הייתה חוויה שלא זכור לי שעברתי. תמיד הרגשתי את הזרימה באמבטיה או בשירותים אך לא בצורה כזו, כאשר אני לבושה ומצוידת בצ"ג או בתחבושת. כשאני נזכרת בחוויה זו עכשיו, אני מרגישה איך הגוף שלי רוטט ומתרגש לנוכח התגלית המופלאה הזו.

חשבתי שכבר נחסמו התחושות והרגשות האלו לנצח. הקריאה בספר מחזקת אותי ונותנת לי אפשרויות נוספות חדשות. אני כל כך מודה לך על הכל, ושמחה על הזכות שנפלה בחלקי ללמוד ממך"

 

"ככל שאני קוראת יותר ונכנסת לעומק הדברים כך אני נכנסת לעומק של עצמי. הקריאה מעלה בי רגשות עזים, זיכרונות, קשיים אך גם מאווים ורצונות חדשים. עכשיו אני מבינה את התהליך שעברתי ב-35 השנים האחרונות. ניצול מיני שעברתי בידי האדם שהיה הכי קרוב אלי, שהביא אותי לעולם, שאמור היה לאהוב אותי ולשמור עלי ללא תנאי – אבא שלי.

זו הייתה בגידה, שהובילה אותי להתנתקות מעצמי, מהרגש שלי בכל הרבדים. למעשה ויתרתי כבר אז – בלי לדעת, על הישות הנשית שבתוכי והפכתי להיות "זרע", לפעול רק בחוץ, ולהתנתק מהפנימיות שלי. היום אני מבינה עד כמה רב היה האומץ לפתוח "סוד" כזה גדול לאחר 35 שנה, וכמה כוח זה נותן לי להתקדם גם בפנים ולא רק בחוץ. האיזון חוזר אלי, התחושות, הרגשות מבפנים, באמת ולא במשחק ה"כאילו" הישן.

איזה מזל שיש את עוצמת הרכות, שיש את הספר איך הפכה האישה לגבר, שיש אותי, את האומץ לראות, להבין, לפתוח ולשחרר ולהמשיך בתהליך של חיי.

את התרגילים בספר אני עושה בשלבים. את תרגיל 8 עשיתי ואני עושה, בעזרתו אני מתרגשת, בוכה, צוחקת, ומתחזקת, מבינה יותר ויותר היכן אני ולאן אני הולכת.

זו דרך נפלאה להרגיש, לחיות, להודות. תודה!"

 

"יש לספר הזה השפעה מיסטית עלי. הראש שלי אומר – "הבנתי את הרעיון עוד מהקריאה הראשונה". אך כל פעם שאני קוראת בו מחדש הגוף שלי מגיב בשינויים משמעותיים! זמן הווסת שלי התקצר כמו שלא היה אף פעם, ובמקום להימרח לכמה ימים של "כן – לא" בתחילה, ואותו הדבר בסוף – הוא מתחיל ומסתיים בהחלטיות. כמו כן המחזור הסתדר לי ל-28 ימים בדיוק, והרגישות המינית שלי התחדדה.

בנוסף לכך, התחלתי להשתמש בדימוי של ביצית גדולה ומכילה כדי להרגיע את הראש העובד "שעות נוספות" ולא נותן לי להירדם – וזה עוזר! כנראה, הגורם המהותי פה הוא החיבור לישות הנשית, שכמובן אינו מסתדר עם התכחשות למחזור הנשי"

 

"החוויה החזקה ביותר שעברתי בעקבות קריאת הספר הייתה כשנפגשתי עם חברי האינטימי. הוא ליטף אותי במקומות שלא אפשרתי לו לגעת עד לקריאת הספר, והפעם לא מנעתי ממנו לגעת בשומנים ואפילו התענגתי על כך. אני מסתכלת על הגוף שלי בעיניים אחרות לגמרי. זהו גוף שלמרות ה”בעיות והפגמים”, יש בו המון חוזק וחוסן ואשרי שיש לי אותו”

 

"כילד למדתי את המושג "מאצ'ו" הסוּפר-גבר, הגבר הגיבור החזק שאיננו בוכה, תמיד בשליטה, ואיננו פוחד. תמיד שיחקתי אחד כזה, למרות הפחדים והחרדות שהיו בתוכי. לא נתתי מקום לחלק הרגיש בתוכי. היום עם קריאת הספר אני יודע שאני אמיץ כאשר אני נותן לחלקים הרגישים שבי ביטוי. אני הרבה יותר שלם!"

 

"עולה בי עצב שחונק לי את הגרון, אני מתחילה לבכות. פתאום אני מבינה שגופי כל כך אוהב אותי, ואני שנים לא מתייחסת אליו בכלל אלא רק מתעללת בו בכל מיני דרכים מגוונות והרסניות. פתאום אני קולטת שהוא לא יהיה איתי לנצח – המוות יפריד בינינו, ונעשה לי יותר עצוב. אבל יש פה גם תקווה – אני יכולה לבחור לשנות את היחס לגופי – לדבר הכי קרוב אלי, הכי אוהב וחם שלי – זה מנחם אותי.

עכשיו נשאר לי ליישם זאת הלכה למעשה. אני שמחה על המודעות הזו"

 

"הספר חיבר אותי מחדש אל נס הווסת. חיכיתי לה שנים ארוכות קיבלתי את המחזור בגיל 14. התענגתי על הזרימה והתייחסתי אליה כאל מתנה מיוחדת. בשיחות עם חברותי שמעתי איך הן נגעלות מהעונש הזה. לא בטחתי אז בעצמי ובתחושותיי. סתמתי את ה"דבר" הזה ונהייתי חלק מהחברה. פלטתי אמירות נגד הווסת רק כדי להיות מקובלת וכלאתי את הישות שבי. סבלתי כאבי מחזור איומים. המחזור לא היה סדיר. לא הייתי אני. הייתי חלקים, חלקים של כל הסובבים אותי. היום אני יכולה לראות בבירור איך ביטלתי את עצמי. המחזוריות, אחד הנסים שבבריאה, באה לידי ביטוי בעולם החיצוני ומקרינה על העולם הפנימי. אני לא רוצה יותר להחמיץ את חווית הנס הזה"

 

"ב-40 שנות חיים תרגלתי בקטן את שהאנושות מתרגלת בגדול מזה אלפי שנים. גם אני ריטשתי, דחקתי ומחקתי את דמות אמי אל תת-תודעתי וקידשתי את דמות אבי הפטריאכלי – ראש המשפחה. הוא היה כ"אלוהים" של מעלה, מטיל מורה ופחד, חד לשון וזרועו נטויה, בעוד אמי הייתה דמות שוליים צדדית האחראית על הזנת בני הבית, ניקיונם ותו לא. שנים נלחמתי בה, התביישתי בה, סירבתי לקבלה והיא כמו אמא אדמה הייתה שם בשבילי בכל זמן ועת, בעת מצוקה ובעת שמחה מוכנה ומזומנה למלא את צרכיי כפי יכולתה.

סלחי לי אמי על שנים של השפלה והרס, סלחי לי על שנים של התעללות והתעלמות, על שלקחתי ולא נתתי דבר בתמורה, על שלקחתי ואפילו לא הוקרתי תודה. אני כל כך אוהבת אותך. בנימי נפשי את זורמת. כל כך שמחה שאת עדיין כאן. זה לא מאוחר מדי. גם הפלנטה עדיין כאן. גם ביחס אליה זה לא מאוחר מדי. אותך חיפשתי כל השנים, ואת היית קרובה זמינה ונגישה כל כך עד שלא ראיתיך כלל, ניתקתי את עצמי ממך ודמיתי שאֶת אלוהים אני מחפשת שם בחוץ מבעד לעננים וכוכבי הלכת. אוי לטמטום החושים ולשטיפת המוח, אוי לבורות. בהווייתך השקטה לימדת אותי מה היא אהבה ללא תנאי, מה היא קבלה שלמה ומוחלטת. היית לי לאור גדול של חמלה וסעד שכאור זוהר בשמי הליל יועבר הלאה לבתי אחריך. בעת האחרונה אמי חלתה. לקחתי אותה לבדיקות אך שוב ושוב זלזלתי בדיווחיה על תחושותיה וייחסתי אותם להגזמה מיותרת. מרשמים נרשמו, התרופות נלקחו אך היא לא הבריאה, להפך, מצבה הלך והחמיר. עם קריאת הספר כל גישתי השתנתה. מצאתי את עצמי מקשיבה לה באמת, מתייחסת אליה ועושה למענה באהבה ובהתמסרות שלמה. שעות וימים ביליתי בחברתה מבלי שיעלה בי הצורך לצאת משם, מבלי שאכעס עליה אף לא פעם אחת. להפך, כל מה שרציתי זה להיות אתה עוד ועוד. הספר ריכך אותי והוציא אל האור לראשונה את האהבה העצומה שאני חשה לאישה הזו, אמי"