אלביט מערכות ראיה

לכבוד
מרב רכלבסקי, עפרי היימן ועליזה הדני היקרות.

בתחילת אוגוסט פנתה אלי מרב לגבי פרויקט מחקרי בתחום הלימודים, קשור לאנרגיות, עייפות וכוחות, בהתנדבות. קוראים לזה "עוצמת הרכות" וזו שיטה הוליסטית של גוף ונפש בטכניקה של נענוע עדין של הגוף בקצב לב עובר. נעים, מרגיע את מערכת העצבים, חוויתי, דרך הגוף, חודש וחצי, 20 דקות כל אחד וכל הקודם זוכה.

יש משהו מאוד נעים ועם זאת אסרטיבי בקולה של מרב שאי אפשר להתעלם ממנו ובתור מנהלת משאבי אנוש, שילוב המילים אנרגיות/עייפות/כוחות/הוליסטי/נעים וביחד עם מילת הקסם "בהתנדבות" (מצב ההייטק כידוע) לא יכולתי להחמיץ הזדמנות נפלאה זו לתת לעובדים מתנה. למזלי ל EVS יש מנכ"ל מיוחד, מאוד תומך בפרט וברווחה ומיד קיבלתי ממנו אישור לכך ויצאנו לדרך.

השלב הבא היה לבחור מבין 56 עובדים 9. לו הייתי יודעת אילו הדים יעלו מעצם הבחירה אולי הייתי מוותרת על כל הפרויקט אבל זה היה מדהים לראות שכל התהליך שעבר על החברה התחיל עוד הרבה לפני ההפעמות עצמן. התחיל דיבור בעד ונגד, מי מתחבר לכך ומי לא, מי יקבל מהחברה את מתנת ההפעמות ומי לא. במי בחרו ולמה, למי כדאי לתת ולמי לא. התחילו לבוא מכל הכיוונים ולייעץ לי – כאן יש אדם לחוץ במיוחד, קחי אותו וכאן יש אדם רגוע למה לקחת אותו, יש אחד שעבר פעם הפעמה נהדרת ורוצה שוב, אחר שישמח אם רק יהיה מקום, ומי שבשום אופן לא הסכים ויהי מה. אני אישית בחרתי מספר עובדים על פי הקריטריון הבא: כל מי שיש לו בבית ילד מתחת לגיל שנה וחצי.כל אחד משלושת הסמנכ"לים שלנו המליץ על מספר אנשים שנראו לו מתאימים להפעמות. אחרי שהצעתי לכל המועמדים שלנו וקיבלתי אוקיי מתשעה, התחילו ההפעמות.

תכונה חדשה התחילה בחברה. אחת משיחות המסדרון החדשות היו, איך אנו (הלא מופעמים) מתרשמים ממה שקורה למופעמים. אי אפשר היה לפספס את הריחוף והמבט המבסוט והמעופף (מבט שיש רק לילד קטן) שהיה על רוב המופעמים לאחר הפעמה. זה הפך ממש לחלק מההומור והוסיף גוון נעים ומחוייך לכל סביבת העבודה שלנו.
נוצרו שיחות חדשות בכל החברה להשוות בין המופעמים מי מרחף יותר ומי פחות, למי יש אופסים ולמי לא ובכלל לקסיקון חדש נכנס לחברה / אופס / הפעמה / חוויה.

 

בין המופעמים עצמם אי אפשר היה שלא לשים לב שיש משהו חזק שעובר ביניהם. ראינו אותם מתלחשים ביניהם בעיניים נוצצות ומשווים חוויות, בארוחות ובהפסקות היינו כולנו מוקפים בחוויות ההפעמה שלהם, בהשלכות שלהם על החיים ואיך שזה עוזר גם במחשבות שונות כאן בעבודה, בגישות אחרות, בלנסות ולהעיז דברים שקודם לא העיזו. לקחת דברים אחדים יותר בקלות ובמקום אחר להעיז ולומר ולהתמודד.

 

דבר מהותי נוסף קרה- דבר מהותי למקומות עבודה - אנשים ממחלקות שונות לחלוטין שלא הייתה ביניהם תקשורת בעבר, חוו דבר משותף והיה להם נושא שלם לדבר עליו. כך נוצרה תקשורת חדשה ויחסיי עבודה נעימים. 

 

זה נראה כאילו פסיכולוג השתקע בחברה ואנשים שנראו קודם לחוצים מאד, נרגעו, חלפו להם הכאבים והתחילו ללכת עם חיוך על פניהם. יש גם כאלה שאם קרה להם משהו פיזי כמו כאב ראש או סחרחורת ישר קמה מועצת המופעמים לחשוב איזה אופס ומה זה אומר ואם זה אומר... מה שמראה על מודעות אישית שגדלה ומודעות האחד לשני.

החוויה שנתתן לנו הזכירה לכולנו שהשילוב בין הגוף והנפש כה חשובים, שגם בסביבה הייטקית לוחצת אפשר (למרות שזה מאד קשה) למצוא את ה 20 דקות להפעמה ואת ה 20 דקות לעצמך ואז יש כוח ויש מקום לתת יותר לאחרים: לסביבת העבודה לחברים ולבית.

סך הכל כולנו אנשים ולפעמים בתוך המרוץ אנחנו שוכחים אותנו. אני יודעת בוודאות שלפחות חלק מהמופעמים הופתעו למצוא שם את עצמם.

תודה לכן בשם כולנו על חוויה שלא תישכח והמון הצלחה בהמשך הדרך.
אפרת ליבנה-הדס
מנהלת משאבי אנוש
אלביט מערכות ראיה
יקנעם