טראומה - סבתא לאה בת 94

סבתא לאה בת 94, אישה שאני אוהבת כל כך ומאוד מאוד מעריכה, גרה בצמוד לבית הוריי. לפני מספר שבועות הגעתי לביקור אצל אימי. בעת שהותי שם, נכנסה הפיליפינית שמטפלת בסבתא לאה וצעקה: "סבתא נפלה, סבתא נפלה" רצנו מהר לביתה של סבתא לאה, והמחזה היה ממש לא נעים. סבתא נשענה על ההליכון כשהיא יושבת על כסא ודם היה בכל מקום.
נלחצתי מאוד, דפיקות הלב התחילו להגביר קצב, וביקשתי מאימא שתתקשר למוקד שאליו סבתא מקושרת ותזמין אמבולנס. שמנו נייר שיספוג את הדם שהמשיך לצאת מכיוון הראש.
ובינתיים מה עושים?
חיבקתי את סבתא והתחלתי לנענע אותה, וסבתא ביקשה לעבור לכורסה. קמנו בתמיכה ועברנו. המשכתי לנענע את סבתא בישיבה, לאט לאט התחלנו להירגע ואפילו לצחוק. הנענוע העדין, שאני לומדת ומטפלת דרכו בעוצמת הרכות, נכנס בדיוק במקום הכי מלחיץ במצב טראומה, עם דם וסכנה לא ברורה.

שמתי לב איך שתינו נרגעות- מערכת העצבים מחכה לנענוע ומזרימה הורמונים חיוניים כמו אנדורפינים ועוד. 
האמבולנס הגיע אחרי הרבה זמן (בערך 20 דקות) ושהוא הגיע כבר צחקנו. עם כל הכאב היינו ברוח טובה ונסענו לבית חולים.

 

על ריפוי נפגעי טראומה בעוצמת הרכות