סרטן - סיפורה של רחל

שמי רחל ואני תלמידה בעוצמת הרכות.
לפני כעשר שנים אובחנה אצלי לוקמיה, סוג של סרטן בדם. 
ב- 5 השנים הראשונות המחלה התקדמה באיטיות, והטיפול בה הצריך מעט ביקורים אצל הרופא, אחת לשלשה חודשים, והתערבות של טיפול או שניים בכדורים כימותרפיים. הרגשתי טוב, ללא שום תופעות. בהמשך קיבלה המחלה תאוצה והתחילו להופיע כל מיני תסמינים כמו בלוטות לימפה מוגדלות בגוף ובצוואר, ספירות נמוכות של המוגלובין וטסיות דם, ובעיקר ספירות גבוהות מאד של כדוריות דם לבנות.

באותה תקופה התחלתי את הלימודים בעוצמת הרכות. אני זוכרת שהיה לי מאד קשה לדבר על המחלה שלי ולקרוא לה בשמה. אמרתי משהו כמו יש לי בעיה בדם. ההדחקה וההכחשה של המחלה היו חלק מהמנגנון שלי להתמודדות גם מול בעיות וקשיים נוספים בחיים שלי. חשבתי שאם לא אדבר על הדברים שכואבים לי הדברים יעלמו או יפתרו.
לאט לאט הבנתי, שהדפוס הזה לא משרת אותי, ושרק כשאקבל את העובדה שאני חולת לוקמיה, אקח למעשה אחריות על הבריאות שלי ועל החיים שלי. קראתי המון חומר על המחלה, שאלתי המון שאלות והתעניינתי בדרכי טיפול אלטרנטיביות. שיניתי את הרגלי התזונה שלי לחלוטין, פתחתי בפעילות ספורטיבית כ- 3-4 פעמים בשבוע, השתתפתי בסדנא לנשימות, אותן אני מתרגלת בכל בוקר כחצי שעה יחד עם הצהרות חיוביות וברכות.

לפני שנה המצב הידרדר. חטפתי זיהומים קשים ולא היה מנוס מהתערבות רפואית. התחלנו סידרה של טיפולים כימותרפיים. בזכות הלימודים בעוצמת הרכות והתהליכים שעברתי, הבנתי שהמחלה היא בשליטה שלי ושאני יכולה להתגבר עליה. המשכתי לבוא ללימודים כרגיל, הייתי מאד קשובה לגוף ולצרכים שלי.

הידיעה שאני לא לבד ושאני יכולה ורוצה לקבל תמיכה מחברים, אם זה בליווי לביה"ח לטיפולים, בבקשת הפעמות (נענוע הגוף) כל יום, וגם בתמיכה ובעזרה כספית למימון תרופה שלא הייתה בסל הבריאות, היו אופס.., שינוי דפוס, מאד גדול עבורי. כל חיי למדתי לעשות הכל לבד וחשבתי שלבקש עזרה הופך אותי לחלשה ומסכנה. בעקבות ההתנסות החדשה הבנתי שההפך הוא הנכון. שאני מתעצמת ואנושית, הבנתי כמה אנשים כמהים ושמחים לעזור.

 

היום אני גם מבינה שהמחלה הייתה תרוץ מצוין עבורי לא לעשות דברים שמפחידים אותי כמו להיות מטפלת או לחפש זוגיות. היא הייתה דרך לקבל אהבה מהילדים שלי ומהסביבה הקרובה, שמוותרת לי בקלות כי אני חולה. המודעות הזו מעירה אותי כל פעם מחדש ולא מוותרת לי. 

 

היום, שנה אחרי הטיפולים, אני מרגישה מצוין. בדיקות המעבדה טובות, ואני ממשיכה ללמוד, כי אני מאמינה שכל התהליכים שעשיתי ואמשיך לעשות משחררים אותי מהרבה דפוסים, שכבר לא משרתים אותי ודורשים ממני אנרגיה עצומה. האנרגיה שלי מופנית היום לדברים טובים ומרפאים. גם העובדה שאני משתפת אתכם כאן היום, גם היא לא מובנת מאליה, לאור העובדה שפעם הייתי מאוד ביישנית ומופנמת. לו היו אומרים לי לפני 5 שנים כי אעמוד מול קהל ואשתף בסיפורי האישי, התשובה הייתה "אין סיכוי".